בש"פ 4546/96 חוף גיא ו-16 אח' נ. חברת מקורות בע"מ

המשנה לנשיא ש. לוין:

1.בבקשה שלפנינו עותרים המבקשים לקיים משפט חוזר בפסק-דינו של בית משפט זה בע"א 605/77 בו נתקבל חלקית ערעורן של המשיבות ונקבע, בין השאר, כי המשיבות אינן אחראיות לנזקים שנגרמו לשוכנים לחוף הכינרת כתוצאה מהצפת הכינרת בסוף דצמבר 1968 וינואר 1969 הגם שהיו אחראיות לנזקים שנגרמו למבקשים בהצפה בחדשים מרץ - אפריל 1969. הבקשה מבוססת על הטענה כי עדותו של עד המשיבות, עליה סמך בית המשפט את קביעתו, היא עדות שקר וכי הראייה שעליה נסתמכה עדות זו היתה מזוייפת.

נראה לנו שלא מן הראוי שהבקשה תידון לפני בית משפט זה.

2.בית משפט לערעורים, ובכלל זה בית המשפט העליון, בדונו בערעור, מפעיל את אותן הפונקציות, אותן מפעילה הערכאה הראשונה ועוד סמכויות נוספות: תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (ולפני כן תקנה 423 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג1963-). לפיכך מוסמך בית משפט של ערכאה ראשונה לדון בבקשה לקיים "משפט חוזר" בענין אזרחי, שעניינו הוכר בפסיקה הישראלית החל בע"א 254/58 פ"ד יג 449 ובפסקי דין רבים שניתנו לאחריו. אשר על כן לא ראה בית משפט זה פגם בכך שבית משפט של ערכאה ראשונה יטפל בבקשה ל"משפט" חוזר אף כי הנושא הוכרע בבית המשפט העליון על יסוד החומר המקורי (ע"א 5747/91 ; לא פורסם). דומה הדבר למקרה בו אישר בית המשפט העליון הסכם פשרה בין בעלי דין בערעור ועתה מבקשים לתקפו על יסוד פגם בכריתתו. לערכאה הראשונה סמכות לטפל בענין זה, והדברים הם כך ביתר שאת כאשר אין מצויים בידי ערכאת הערעור הכלים לטפל בבקשה ל"משפט חוזר" על ידי שמיעת ראיות וקביעת ממצאים. אכן, אין אנו מוכנים לקבוע שלעולם לא יזקק בית משפט לערעורים לבקשות מסוג זה. הענין אינו של העדר סמכות אלא של שימוש בשיקול הדעת. לפיכך גם אין מקום להעביר את הבקשה שלפנינו לבית המשפט המוסמך, על יסוד סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-.

3.המשיבות העלו טענות רבות משקל כנגד הבקשה, הן טענות סף והן טענות לעצם הבקשה. אין אנו מביעים כל עמדה לגבי טענות אלה שדינן להתברר לפני בית המשפט המוסמך, אם תוגש אליו תובענה מטעם המבקשים.

הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבות שכ"ט עו"ד 10,000.- ש"ח.