בש"פ 4547/08 איתי קרתא נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת שרון-נתנאל) מיום 14.5.08 בתיק ב"ש 2400/08, בה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחדרה (סגן הנשיא מוחסן) מיום 11.5.08 בתיק ב"ש 1776/08.

ב.

ביום 2.4.08 הוגש נגד העורר (יחד עם שני אחרים) כתב אישום לבית משפט השלום בחדרה, בו יוחסו לו קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום מגורים, גניבה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, נהיגה בקלות ראש ונהיגה בפזיזות ורשלנות עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז - 1977 ופקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 (פ' 1378/08). בתמצית נטען, כי העורר קשר עם הנאשמים האחרים לפרוץ לבית מגורים בנתניה. הנאשמים האחרים פרצו ב-18.3.08 לבית וגנבו ממנו דברי ערך, העורר שימש כנהג והמתין ברכב. במהלך נסיעה חזרה ממקום הפריצה עוררו הנאשמים את חשדו של שוטר שביקש מהם לעצור. בשלב זה האיץ העורר, וגרר עמו את השוטר עד שנפל לכביש - תוך שהוא מסכן גם שוטר נוסף שעמד לפני הרכב וכן עוברים ושבים. למחרת היום – 19.3.08 – נעצר העורר בשדה התעופה בלוד בדרכו לצאת מהארץ.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים (ב"ש 1776/08). באת כוח העורר הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה, ובית משפט השלום קבע כי אף שמדובר בעבירות רכוש, קיים חשש (בהתחשב בנסיבות המקרה ובעברו הפלילי של העורר) שאם ישוחרר עלול הוא לסכן את בטחון הציבור ורכושו (פסקה 18). ברם, לאחר קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, הורה בית המשפט על שחרור העורר למעצר בית באיזוק אלקטרוני ובכפוף לפיקוח מתאים וערבויות שנקבעו - וכן הפקדת דרכון. כן נקבע כי העורר ישולב בקבוצה טיפולית, ובמידת הצורך בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי.

ד.

כלפי החלטה זו עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי (ב"ש 2400/08). ביום 14.5.08 קיבל בית המשפט את הערר. נקבע כי בית משפט השלום לא ייחס משקל מספיק לעבירות שביצע העורר במהלך הבריחה - סכנת החיים שנשקפה מהן, והזלזול שהן מבטאות בגורמי אכיפת החוק. עוד הודגש נסיון ההימלטות לחו"ל. הוטעם כי ביסוד התסקיר החיובי עומדת הצהרת העורר על רצונו לשנות את חייו – אך נקבע כי בנסיבות אין בה כדי לאיין את מסוכנותו. סופו של יום נקבע כי לא ניתן לתת בעורר אמון, ולפיכך כי אין לשחררו לחלופה.

ה.

(1) בערר נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי במשקל שייחס לעבירות הנהיגה - שאינן עומדות ביסוד כתב האישום והחלטת בית משפט השלום, והן מהקלות בתחום. נטען כי אילו היתה התביעה מייחסת משקל ניכר להתנהגות העורר בזמן הנהיגה, היתה בוחרת סעיפי אישום שהיו מבטאים חומרה זו - ולפיכך שגה בית המשפט עת ציטט מפסיקת בית משפט זה ביחס לחומרה שיש בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. עוד נטען כי בחקירתו במשטרה טען העורר, שסבר שהאנשים שניגשו לרכבו היו אזרחים שביקשו להתנכל לו - ומסיבה זו נמלט. הוטעם כי בבית משפט השלום טענה באת כוח העורר כי השוטרים ביקשו "לנפח" את התיק - על מנת לכפר על התנהגות חמורה מצדם, שעה שירו בלא לבשו מדים או חבשו כובע מזהה. נטען כי סעיפי האישום הקלים בעבירות הנהיגה נבחרו בשל התנהגות בעייתית מצד השוטרים - ושגה בית המשפט במשקל שהעניק להן. נטען כי החלופה המוצעת מאיינת את מסוכנות העורר, ושגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי התסקיר מצביע על מסוכנות - שעה שהתסקיר המליץ על שחרור. נטען כי התסקיר מלמד על שיתוף פעולה מצד העורר, ולא היה מקום לקביעה כי לא ניתן לתת בו אמון, וכן כי יש מקום לתת משקל משמעותי לכך שהעורר הפסיק להשתמש בסמים - ולהתחשב ברצונו לקבל עזרה מקצועית.

(2) בדיון טענה עו"ד סויד מפורטות, כי לעורר אין עבר פלילי מכביד, וכי אין המדובר בעבירות חמורות, ותסקיר שירות המבחן תומך במתן אמון בו. אכן, העורר לוקה בהתמכרות לריגושים, אך את המסוכנות ניתן – כך נטען – לנטרל במעצר בבית הוריו בתוספת איזוק והפקדה כספית. הוא אכן יצא לשדה התעופה, אך אין מדובר בזיוף דרכון; והשוטרים שמהם נמלט לא היו מזוהים כשוטרים (למעט אחד שבא בצדו האחר של הרכב והוא שחבש כובע שוטר, אך העורר לא ראהו).

(3) מנגד טענה באת כוח המדינה כי נסיבות העבירה היו קשות – נהיגה פראית שגררה את השוטר; העורר שוחרר שבועות ספורים לפני כן ממאסר בן שנה וחצי, הוא בעל עבר פלילי וכנגדו תלוי ועומד כתב אישום.

ו.

(1) עיינתי במכלול החומר. תסקיר שירות המבחן מיום

27.4.08 מתאר את תולדות העורר, יליד 1985, בן למשפחה נורמטיבית, שהידרדר כנער לעבריינות, לרבות לצריכת סמים (ממנה חדל לפני מספר שנים), אך מביע צער על אורח החיים שפיתח ומעוניין בשינוי; המשפחה מגויסת לסייע לו, לרבות מימון של טיפול פסיכולוגי. השירות התלבט, מחד גיסא נוכח החשש להמשך התדרדרות, ומאידך גיסא, התרשמות מהבעת מצוקה ורצון לשינוי, וזאת לראשונה. בסופו של דבר הומלץ על מעצר בית מלא בבית האם בפיקוח צמוד וכן איזוק אלקטרוני, לרבות פיקוח מעצרים וטיפול קבוצתי.

(2) גיליון הרישום הפלילי של העורר, ראשיתו בתיק מ-2005 בו נגזרו עליו קנס ומאסר על תנאי על החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, ובדומה תיק מ-2006, שכלל בנוסף החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה. התיק העיקרי העומד לחובת העורר בעבר הוא מ-2006, שעה שנדון ל-16 חודשי מאסר וכן למאסר על תנאי על החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, וגם חולטו כספי סמים. כן הוצג כתב אישום מ-2007 התלוי ועומד, ובו מיוחסות לעורר עבירות מ-2005 של תקיפת בן זוג (בת זוג לשעבר) וכן הפרעה לשוטר ואיום כלפי השוטרים.

(3) עיינתי גם במכתב נרגש שכתב העורר לאביו, ובו הבעת צער רבה על המקום בחיים אליו הידרדר.

ז.

בכל הרצון הטוב, ועם שאני מקוה כי העורר, שטרם מלאו לו 23, אכן יתעשת בהמשך ויבין כי חייו עודם לפניו וחבל שיכלם בין עבירה לעבירה ובין מאסר למעצר, חוששני כי לעת הזאת אין הוא מעורר רמת אמון המאפשרת לשחרר לחלופה. אכן, באת כוח העורר, שטענה כל שניתן לטעון, הציגה פסיקה שבה שוחררו אנשים בעבירות בעלות חומרה לחלופה, וגם פסיקה שעניינה מי שיצאו או ביקשו לצאת לחו"ל לשם הימלטות מן הדין. עיינתי בכל אלה. אכן, גישתו הבסיסית של המחוקק היא לבדוק אם לא ניתן להשיג את מטרות המעצר באורח שפגיעתו בחרות קטנה יותר (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996). על פי רוב, וזו גם גישתי שלי מכבר, כשהמדובר באדם צעיר בעל עבר נקי והתסקיר המוגש חיובי, יש סיכוי רב יותר לאישור חלופה; והדוגמאות שהציגה באת כוח העורר היו, במקום שבו אושר מעצר בית בעבירות דומות – בבעלי עבר נקי. בנידון דידן השילוב בין חזרה לכאורה לעבירות לא קלות שבועות ספורים אחר שחרור ממאסר, יחד עם התעוזה שבניסיון להימלטות לחו"ל למחרת המעשה, מצביע לכאורה על זלזול מובהק בחוק; מצטרפת לכך חומרתם של המעשים, שיקול שאינו בלעדי אך חשוב, בעיקר בגרירת השוטר; ואף אם לא סבר העורר כי המדובר בשוטר, דבר שיתברר ככל שיתנהלו ההוכחות, עדיין גרירת אדם על-ידי רכב כשלעצמה, אף אם הוגדרה ברמת נהיגה בפזיזות ורשלנות, מדברת בעדה; וכל זאת בנוסף לפרשת עבירת הרכוש שביסוד האירועים.

ח.

נתתי אל ליבי את שכתב שירות המבחן – ואני מכבד את הדברים ורוצה לקוות כי יש בהם גרעיני תקוה לעורר. אך לעת הזאת החובה כלפי שלום הציבור גוברת, והכף אינה נוטה לאמון. על כן איני נעתר לערר.