פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
455/98
בפני:
כבוד השופט י' גולדברג
ה
עורר
:
מאיר לוי
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט
המחוזי
בבאר
שבע מיום 4.12.97 בתיק ערר
7139/97
שניתנה על ידי כבוד
השופט
ב' אזולאי
תאריך
הישיבה: יג' בשבט תשנ"ח (9.2.98)
בשם
העורר: עו"ד רפאלי מלי
בשם
המשיבה: עו"ד גדעון סער
החלטה
כנגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בקרית גת המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הרואין שלא לצריכה עצמית. הסם נתפס בביתו בכמות של 5.5 גרם, היה מחולק למנות ב12- אריזות נפרדות.
בית משפט השלום הורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו וערר שהגיש העורר כנגד החלטה זו, נדחה. מכאן הערר שבפני.
העורר הוא רווק בן 32 המתגורר בדירתו לבדו. בחיפוש שנערך בדירתו ביום 30.9.97 נתפס הסם, כשהוא מוסתר במגרה של מקרר שבמטבח. העורר לא כפר בעצם מציאת הסם בדירתו, אך טען כי הסם אינו שייך לו. בעניין זהותו של בעל הסם מסר העורר גרסאות שונות, בזמנים שונים.
בעת שנעצר טען העורר כי איננו יודע של מי הסם וכי הוא מצפה "שמי ששם את הסמים יבוא ויגיד שזה שלו". בדיון על הארכת מעצרו בבית משפט השלום באשקלון שהתקיים ביום 1.10.97, טען העורר כי בהעדרו מדירתו, התארחו בה אנשים שונים. ביום 20.10.97 לפני בית משפט השלום בקרית גת אמר העורר: "אמרתי שעישנו אצלי אנשים בבית ואני לא יכול להגיד את השם. אני פוחד". בהמשך אותו יום נרשם במזכר משטרתי מפי העורר כי הסמים שנתפסו אצלו שייכים לאדם בשם אברהם תורג'מן. (ראה מזכר מיום 20.10.97), כאשר נחקר העורר באותו יום תחת אזהרה, שוב לא היה מוכן באופן רשמי לנקוב בשמו של מי שהסם שייך לו, כטענתו. התנהגות העורר היא שמנעה חקירה יעילה של המשטרה באותו עניין ואין לו לעורר אלא להלין על עצמו בקשר לכך. כמובן שעדיין פתוחה הדרך בפני העורר לזמן לעדות מטעמו את מי שהוא סבור שהסם שייך לו.
מכל מקום:
לאחר עיון בחומר הראיות, ברור שקמה לה החזקה שבעובדה כי העורר הוא זה שהחזיק בדירתו את הסמים שנתפסו. מקומה של הטענה כי הסם שייך למישהו אחר, הועתקה, איפוא, למסגרת המשפט בו תבורר אשמתו. אין מדובר כאן בהעדר ראיה, כי אם בשאלה אם הראיה (הסם שנתפס בדירתו) יש בה כדי לבסס את אשמתו. בשאלה זו יחליט בית המשפט לאחר שישמע את כלל הראיות וכן את הראיות שיביא העורר להגנתו (ראה בש"פ 3377/97 ג'ורבאן זקי תאופיק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).
בנסיבות העניין פועלת החזקה שבעובדה לחובת העורר. כמות הסם שנתפסה אצלו היתה מחולקת למנות ובכך נוצרה חזקה על פי דין שהסם הוחזק ברשותו שלא לצורך עצמי. היוצא מכך שכמות הסם יצרה חזקת מסוכנות.
האם למרות הכל, אין ענינו של העורר מצדיק חלופת מעצר? התשובה לכך היא שלילית. חומרת העבירה וגם עברו הפלילי המכביד של העורר בכלל זה בעבירות סמים, פועלת כנגד חלופת מעצר. כאן המקום לציין כי ההליך המשפטי כנגד המשיב נמצא בעיצומו. תמו ראיות התביעה וכבר ביום 16.2.98 יחל בית המשפט בשמיעת עדי ההגנה ואז תינתן לעורר אפשרות לטעון ולהוכיח את חפותו.
הערר נדחה.
ניתנה היום, ט"ו בשבט תשנ"ח
(11.2.98).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98004550.
R03
/אמ