בש"פ 4554/00 אמנון והב נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי, המייחס לו עבירות של מעשים מגונים בנסיבות אינוס, מעשה סדום בנסיבות אינוס והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות. עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של העורר, ובית המשפט המחוזי החליט על מעצרו עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש ערר זה.

2.את המעשים המיוחסים לעורר הוא בצע במתלוננת, אותה הכיר בהזדמנות קודמת בה נפגשה עמו, כשהיתה עמה חברתם המשותפת טלי. ביום המקרה הגיעה המתלוננת למקום שהוזמנה אליו על ידי העורר טלפונית, בטענה שטלי חברתה נמצאת עמו. בסופו של אותו ערב בצע העורר במתלוננת את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, כשטענת התביעה היא שהמעשים נעשו ללא הסכמתה, אך תוך איומים של העורר ואמצעי אלימות שנקט בהם הצליח לבצע במתלוננת מעשי מין אורלי וכן מעשים מגונים.

3.המחלוקת בין בעלי הדין היא, אם המעשים נעשו מרצונה של המתלוננת או אם לאו. מקובלת עלי בעניין זה עמדת בית המשפט, על פיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר. כך גם לגבי נסיונותיו של העורר לשכנע את העוררת שתחזור מהודעתה נגדו, כשהוא עושה זאת בדרך של איומים באמצעות החברה טלי ואחרים.

המחלוקת האמיתית בערר זה היא בשאלה אם היה בנסיבות המקרה מקום לחלופת מעצר. שאלה זו מתעוררת במלוא עוזה נוכח עמדתו הראשונית של בית המשפט המחוזי, כי יש מקום לחלופת מעצר. ברוח זו בקש תסקיר מעצר ודחה את הדיון בבקשה שנדונה בפניו מספר פעמים, על מנת שתסקיר כזה יוגש. הוא גם התבטא באחת מהחלטותיו, מיום 30.4.00, כי:

"לעיצומו של עניין, סברתי ועודני סובר כי במקרה ייחודי זה, למרות חומרתן של עבירות, ניתן יהיה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר נאותה. אך זאת לא אוכל לעשות ללא המלצה מתאימה של שירות המבחן, אשר יבדוק את חלופת המעצר המוצעת בבדיקה יסודית".

קצין המבחן בדק את חלופות המעצר המוצעות. החלופה הראשונה, על פיה ישהה העורר בבית אחיו, נפסלה על ידו. אולם חלופה שניה, על פיה יתגורר בביתו של אחד אייל אלמגור מרעננה נמצאה ראויה ומומלצת על ידי קצין המבחן. על אף התסקיר מיום 22.5.00 שהמליץ על חלופה זו, החליט בית המשפט המחוזי ביום 29.5.00 על מעצר העורר עד תום ההליכים. כפי שמעיד על עצמו בית המשפט, על אף המלצה זו ועל אף גישתו השונה הקודמת, הגיע לאחר מחשבה נוספת ומעמיקה למסקנה שאין לשחרר את העורר מהמעצר. את החלטתו נימק בית המשפט המחוזי, בין היתר, גם בעברו הפלילי המכביד של העורר.

4.התלבטתי לא מעט בערר זה, אך בסופו של דבר באתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. ביסוד החלטתי עמדו מספר שיקולים ונימוקים.

א.מדובר בעבירות חמורות המיוחסות לעורר, שהן לכשעצמן מצביעות על מסוכנותו.

ב.העורר לא נרתע מלאיים על המתלוננת ולנסות, באמצעות אחרים, לשכנעה שתחזור בה מגירסתה.

ג.לעורר הרשעות קודמות רבות, בין היתר בעבירות של אלימות ואיומים, ובעבר ריצה מספר עונשי מאסר בפועל. באמתחתו גם עבירות של הפרעה ותקיפה של שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים וכן עבירה של בריחה ממעצר.

ד.נוכח הנסיבות האמורות, חזר בו בית המשפט המחוזי מגישתו הראשונית בדבר קיום חלופת מעצר, ובנסיבות המקרה אין לבוא עמו בטרוניה על כך.

הערר נדחה.