בש"פ 4574/13מדינת ישראל נ. כמאל אבו רמילה

בקשה שנייה להארכת מעצר המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן: חוק המעצרים )

1.

כנגד המשיב, תושב שכונת עיסאוויה השוכנת במורדותיו המזרחיים של הר הצופים בירושלים, הוגש ביום 17.4.2013 כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של חברות ותמיכה בארגון טרוריסטי לפי סעיפים 3 ו-4 לפקודה למניעת טרור, התש"ח -1948. בנוסף יוחסו למשיב עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) בנסיבות סעיף 379 לחוק וסחיטה בכוח לפי סיפת סעיף 427(א) לחוק.

2.

על פי המתואר בכתב האישום, במועד לא ידוע הצטרף המשיב לארגון

הטרוריסטי "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" (להלן: הארגון ) וכעבור זמן החל לפקד על חוליה של הארגון שכללה בין היתר גם את חסן עליאן (להלן: חסן ) ופעילים אחרים, ואף היה חבר בוועדה שניהלה את ענייני הארגון בעיסאוויה (להלן: הוועדה המנהלת ). במסגרת פעילויות הארגון השתתף המשיב בהפגנות מחאה שנערכו במזרח ירושלים,

נטל חלק בקורס עזרה ראשונה מטעם הארגון, והודיע לחסן שמוטל עליו להשתתף בפעילויות אלו בתור חבר הארגון. כחלק מפעילותם בארגון החליטו חברי הוועדה המנהלת להוציא מעיסאוויה אדם מסוים, לגביו הועלו חשדות של סחר בסמים, ובהתאם לכך הגיעו המשיב, חסן ופעילים אחרים לביתו של אותו אדם, הכו אותו נמרצות, וגרמו לכך שהלה עזב את ביתו ואת שכונת עיסאוויה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים עקב מסוכנותו, לאור אופיין הביטחוני של העבירות, המקימות חשש כי שחרורו יהווה סכנה לביטחון הציבור ( למשיב גם עבר פלילי בגין עבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה משנת 2003) . לאחר מספר דחיות שנגרמו בשל בקשות בא כוחו של המשיב, טענו הצדדים ביום 25.7.12 בעניין הראיות לכאורה. ביום 30.7.2012 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בציינו כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, וכי נאשמים אחרים באותה פרשה נעצרו אף הם עד תום ההליכים.

ביום 3.4.2013 האריך בית משפט זה (השופט ח' מלצר בש"פ 2289/13 ) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, לאחר שבפתח הדיון הודיע בא כוחו על הסכמתו להארכת המעצר, מבלי לפגוע בכל זכות או טענה של המשיב בבקשה לעיון חוזר שתוגש על ידו.

ביום 10.6.2013 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר, הן בטענה לכרסום משמעותי בראיות והן מאחר שחסן הורשע על פי הודאתו, נידון לשנת מאסר אחת בלבד, וכבר הספיק להשתחרר לביתו. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי בהיעדר גילוי עובדות חדשות או שינוי נסיבות מאז מתן ההחלטה הקודמת אין מקום לעיון חוזר. בהחלטתו עמד בית המשפט על ההבדלים המשמעותיים בין המשיב לבין חסן, ובין היתר, האישומים הנוספים המיוחסים למשיב והיותו בעל עבר פלילי.

4.

לגופו של תיק, עומד מהלך הדיונים בתיק העיקרי לקראת סיומו. לאחר מספר דחיות, רובן ככולן מונחות לפתחה של ההגנה, נשמעו ביום 9.6.2013 סיכומי הצדדים ושימוע הכרעת הדין נקבע ליום 2.9.2013. מכאן בקשתה של המבקשת.

5.

איני רואה להאריך ואומר בקצרה כי יש מקום להיעתר לבקשה. זאת, בהתחשב בכך שהכרעת הדין עומדת להינתן עוד כחודשיים; בהתחשב בכל הדחיות בבירור המשפט הנופלות לפתחה של ההגנה; ובהתחשב בכך שההגנה אף הצהירה בבקשתה מיום 21.5.2013 כי "ככל שתידרש הארכת מעצר נוספת בגין הארכות שנתבקשו בחודש האחרון, תינתן הסכמת הנאשם לכך". אוסיף ואומר כי נראה שחלקו של המשיב גדול מזה של חסן, שעניינו הסתיים בהסדר טיעון והושת עליו עונש קל כפי שציין בית המשפט המחוזי בערעור שהגישה המדינה בעניינו.

6.

לאור האור לעיל, ובהתחשב בטיב העבירות ונסיבות ביצוען, אין מקום לשחרור המשיב לחלופת מעצר ערב הכרעת דינו.

אשר על כן אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום החל מיום 3.7.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 7619-07-12 בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' סובל ), לפי המוקדם.

למזכירות: לבקשת המשיב, יש להודיע לו תוכן ההחלטה באמצעות קצין אסירים בכלא איילון או בכלא נפחא.