בש"פ 4576/03 ברק שמש נ. מדינת ישראל

1.על העורר בבש"פ 4576/03, ברק שמש (להלן-"שמש")- שהוא יליד 1980- ועל העורר בבש"פ 4642/03, מאיר דגמי (להלן-"דגמי")- שהוא יליד 1983- הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס להם עבירה של שוד בחבורה; ולדגמי גם עבירות של נהיגה ללא רשיון תקף ונסיון לשבש הליכי משפט. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, ביום 28.4.03 בשעה 03:00 לפנות בוקר הגיעו העוררים למתחם הבורסה ברמת גן, פגשו ביצאנית (להלן-"המתלוננת") וקיימו עימה יחסי מין בתשלום. לאחר מכן ביקש דגמי מהמתלוננת שתתלווה אליהם לבית מלון בתל אביב לשם קבלת שירותי מין נוספים בעבור תשלום שסוכם. השלושה נסעו לכיוון תל אביב ברכב שדגמי נהג בו ללא רישיון נהיגה תקף. במהלך הנסיעה דרש דגמי מהמתלוננת שתיתן לו את כספה. המתלוננת ניסתה להימלט מהרכב אך הדבר לא עלה בידה. שמש איים על המתלוננת שאם לא תיתן את כספה יהרוג אותה, חסם את פיה ולחץ על ראשה עד שנתנה לו 400 ש"ח. כמו כן הצמיד לפיה כרית והתחיל לחנוק אותה. דגמי עצר את הרכב, נטל ממנהּ את יתרת כספה, ואז הניחו לה השנים להימלט. בעקבות חקירה של המשטרה נעצר דגמי סמוך לביתו; ומיד עם מעצרו צעק לחברתו שתספר לחוקרים כי היתה איתו כל הלילה, וזאת על מנת להטעותם ולשבש הליכי חקירה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' סירוטה), בהחלטתו מיום 20.5.03, ציווה לעצור את העוררים עד תום ההליכים.

העוררים עררו על ההחלטה בהודעות ערר נפרדות. הדיון בשני העררים אוחד.

2.באי כוח העוררים- בהודעות הערר ובטיעוניהם לפני- טענו שיש לשחרר את העוררים לחלופת מעצר, כפי שהמליץ שירות המבחן, במיוחד בהתחשב במצוקה הנפשית הקשה שבה הם שרויים. עוד טענו כי המתלוננת לא נפגעה פיזית וכי העוררים לא התכוונו לשדוד אותה, אלא שביקשו ממנה להחזיר להם את כספם, אחרי שחזרו בהם מכוונתם לקיים איתה יחסי מין. לטענתם, העוררים הם בחורים צעירים שגדלו בבתים נורמטיביים: שמש סיים 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי חלקי בשל מחלת אביו ואין לו עבר פלילי, למעט מספר תיקי מב"ד; דגמי עבד עם אביו בעסק של אינסטלציה, שירת בצה"ל במשמר הגבול במשך שנה וחצי עד ששוחרר בעקבות פציעה ולחובתו הרשעה אחת בלבד. עוד הדגישו כי העוררים הודו בהזדמנות הראשונה במעשים המיוחסים להם והביעו את חרטתם ואין חשש שישבשו הליכי משפט. בא כוחו של דגמי הוסיף כי דגמי לא נהג באלימות כלפי המתלוננת, ואף ניסה למנוע את ההתעמרות בה וכן לא איים עליה. לדבריו גם ביקש להיפגש עם המתלוננת כדי לבקש את סליחתה.

כנגדם טענה באת כוח המדינה כי אין לשחרר את העוררים לחלופת מעצר שכן אין בה כדי להבטיח את תכלית המעצר. את טיעוניה סמכה בעיקר על חומרת המעשים ועל כך שנעשו בחבורה. עוד ציינה כי לחובת העוררים תיקי מב"ד בעבירות רכוש. לענינו של שמש הוסיפה כי חלקו בפרשה גדול מחלקו של דגמי, בעיקר משום האלימות שבה נהג כלפי המתלוננת, וכי הוא מסוכן. לענינו של דגמי הוסיפה כי אמנם לא נהג באלימות כלפי המתלוננת, אך היה מבצע בצוותא ושותף מלא למעשים. כמו כן ציינה כי למרות גילו הצעיר הורשע בעבר בעבירה חמורה דומה וחמורה וכי את העבירות המיוחסות לו ביצע בעודו ממתין לגזר דינו, בזמן שהיה משוחרר בתנאי "מעצר בית".

3.דין העררים להידחות.

אכן נראה כי חלקו של שמש בפרשה היה גדול מחלקו של דגמי. שמש הוא שאיים על המתלוננת, נהג באלימות כלפיה ואף התחיל לחנוק אותה בעוד שדגמי לא עשה מעשים אלה אולם הוא שביקש מן המתלוננת שתתלווה אליהם, נהג ברכב כשאין ברשותו רישיון נהיגה תקף וכן דרש ונטל ממנה את כספה; משנעצר אף ניסה לשבש הליכי חקירה. הוא לא נקט באלימות אך הזדהה עם מעשיו של שמש וניתן לראותו כשותף מלא לבצועם. עוד יצוין כי דגמי ביצע את המעשים האמורים כשהוא נתון בתנאי "מעצר בית". העוררים פעלו, אפוא, "בעצה אחת" והטילו על המתלוננת את מוראם בצוותא ונטלו ממנה את כספה, תוך ניצול חולשתה. שירות המבחן המליץ לבחון חלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" מלא, וזאת בין היתר, מחמת מצבם הנפשי הקשה של העוררים. באי כוח העוררים עשו כל שביכולתם כדי לשכנע שיש לאמץ את ההמלצה, להביא בחשבון את נסיבותיהם האישיות של העוררים ולשחררם לחלופת מעצר.

מעשיהם של העוררים- ולענין זה אין מקום להבחין ביניהם- מעידים על שפלות ואכזריות והם עונים בהם שהם מסוכנים. מדובר במעשים של אלימות קשה שעשה שמש, כאשר דגמי שותף לפרשה ובזמן שהיה נתון ב"מעצר בית", בשל עבירות דומות שביצע, וממתין לגזר דינו. זאת ועוד, גם העבירות הנוספות המיוחסות לדגמי מעידות על זלזול בחוק: נהיגה ללא רישיון תקף וניסיון לשבש הליכי חקירה. קשה להתעלם מן הצער שנגרם למשפחותיהם של העוררים- שהן, ככל הנראה, משפחות שומרות חוק- בשל מעצרם, שגם על כך טענו באי כוחם, אך לצערו של הציבור הנפגע ממעשים כאלה יש בעיני משקל גדול יותר.

לא נמצא, אפוא, טעם טוב המצדיק את שחרורם של העוררים לחלופת מעצר.

4.העררים נדחים.