בש"פ 4588/97 ניסים מוהדב נ. מדינת ישראל

1.בתאריך 5.3.97 הורה בית-משפט השלום בצפת על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, לאחר שהעורר לא התייצב למשפטו על-פי כתב-אישום שייחס לו שני אישומים בעבירות התפרצות וגניבה. הדיון במשפט נקבע לחודש מרץ, אלא שהסניגור לא התייצב ואז דחה בית-משפט השלום את המשך המשפט ל- 23.11.97.

2.על החלטת המעצר הוגש ערר לבית-המשפט המחוזי ב- 8.4.97 וההחלטה בערר ניתנה על-ידי בית-המשפט המחוזי ב- 19.6.97, בגידרה נדחה הערר.

מכאן הערר שבפניי.

3.אכן, התחמקותו של העורר מלהתייצב במשפטו הצדיקה מעצרו עד תום ההליכים, הגם שהואשם בעבירות שככלל אין עוצרים בגינן נאשם עד תום ההליכים.

ואולם, בהתחשב באופי העבירה ובמהותה, על הליכים אלה היה להמשך זמן קצר ככל הניתן.

כך גם נהג בית-משפט השלום כאשר קבע את הדיון כבר באותו החודש בו עצר את העורר עד תום ההליכים. ואולם, לאחר שהסניגור לא התייצב במועד זה, נדחה המשפט למועד רחוק ביותר, כך שהוא אמור להישמע כ9- חודשים לאחר מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

וכעת בערר שבפניי, שמתקיים בחודש אוגוסט, כבר חלף חלק ניכר ממועד זה.

4.המעצר הממושך, בעטיה של קביעת מועד להמשך המשפט בסוף חודש נובמבר, אינו מתיישב עם האיזון הראוי בין הצורך להגנה על שלום הציבור לבין זכותו החוקתית של הנאשם שעומדת לו חזקת החפות, וחבל שכך נעשה.

הסניגור גם לא יכול היה להסביר מדוע הערר שהוגש באפריל 96 הסתיים בהחלטה ביולי 96. יהיה דבר זה אשר יהיה, בנסיבות העניין אין מקום להחזיק את העורר במעצר עד תום ההליכים.

5.אני מקבלת, איפוא, את הערר ומורה על שחרורו של העורר ממעצר בתנאים הבאים:

הישארות ב"מעצר-בית" במקום שייקבע על-ידי רשם בית-המשפט המחוזי בנצרת, ובפיקוח אדם אחראי שימציא ערבות עצמית להבטחת התייצבות הנאשם במשפט על-סך 50,000 ש"ח, וזאת להנחת דעת הרשם כאמור לעיל; הפקדה במזומן או בערבות בנקאית בסך 7,500 ש"ח.

ניתן בזה צו לעיכוב יציאת העורר מהארץ. על העורר, אם הוא מחזיק בדרכון, להפקידו במשטרה.

והיה והעורר לא יקיים תנאים אלה, ישאר הוא במעצר עד לקיום התנאים המפורטים לעיל או עד לתום ההליכים, הכול פי המוקדם.