בש"פ 4589/01 משה לוי נ. מדינת ישראל

העורר, העומד לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות שידול להצתה, הדחה בחקירה, ותקיפה, נעצר עד תום הליכי המשפט. מכאן הערר שבפניי, שבגִדרו טען העורר, כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה אינה בעוצמה המספקת למעצר, וכי על-כל-פנים, ראוי היה להסתפק בחלופת-מעצר.

על-פי כתב-האישום, שידל העורר את כדורי מוסלאווי להצית תמורת 500 ש"ח אטליז מתחרה לאטליז בתל-אביב שהעורר מנהל, וכאשר הופגש העורר עם מוסלאווי במהלך חקירת המשטרה, השליך על מוסלאווי כוס מים, גידף אותו, ותבע ממנו "להגיד את האמת".

האישום העיקרי כנגד העורר, דהיינו, האישום בעבירת השידול להצתה, מושתת על עדותו של מוסלאווי, שהצביע על העורר כעל מי ששידל אותו למעשה העבירה, וזאת לאחר שקודם לכן מסר מוסלאווי מספר גרסאות אחרות.

בית-המשפט המחוזי סבר, כי מדובר בהתפתחות הגרסה של העד מוסלאווי, שבסופה גילה את האמת. בית-המשפט המחוזי מצא אף תימוכין לגרסת מוסלאווי בהתנהגות העורר, וכן בדברים שאמר העורר בשיחות הטלפון שניהל עם מוסלאווי תחת פיקוח המשטרה.

אינני רואה מקום להתערב במסקנת בית-המשפט המחוזי, כי חומר הראיות בכללו הוא מספיק למעצר. עם זאת, נראה לי - לנוכח נסיבותיו האישיות של העורר, המנהל חיי עבודה ומשפחה יציבים מזה שנים, ואשר אף עברו נקי להוציא שתי הרשעות קודמות משנים עברו - כי ראוי היה לשקול את האפשרות לקבוע לעורר חלופת-מעצר.

משכך, ביקשתי משירות-המבחן להגיש תסקיר-מעצר בעניינו של העורר. למרבה הצער, לנוכח הכחשתו הטוטאלית של העורר את המעשים המיוחסים לו, לא ראה שירות-המבחן לאפשרי להמליץ על חלופת-מעצר, וכפי שהסבירה קצינת-המבחן, התסקיר איננו קובע דבר לכאן או לכאן. עליי מוטל, איפוא, להכריע בעניין זה ללא תסקיר-מעצר.

סניגורו של העורר הציע, כי שחרורו של העורר יותנה בהישארותו במעצר-בית בבית אחותו וגיסו של העורר שבנס-ציונה. לשניים אין קשר לאטליז שהעורר מנהל, וכאמור הם מתגוררים בעיר אחרת. הסניגור אף מסר לי, כי השניים מוכנים לערוב לעורר.

בנסיבות אלו, הגעתי לכלל דעה, כי מקום לקבוע לעורר חלופת-מעצר.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערר, ומורה על שחרורו של העורר בתנאים הבאים: הישארות במעצר-בית בבית סיגל ויגאל שר בנס-ציונה; המצאת ערבות צד שלישי של בני הזוג שר על-סך 50,000 ש"ח, וכן הפקדה מטעמם סך של 10,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית. ניתן בזאת צו לעיכוב יציאת העורר מן הארץ. על העורר, אם ברשותו דרכון, להפקידו במשטרה. עד למילוי תנאים אלה, יישאר העורר במעצר. היה והעורר יפר את תנאי שחרורו, הוא ייעצר עד תום הליכי משפטו.