בש"פ 459/02 גברין הזייל נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו מיום 31.12.01 לעצור את העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

1.כנגד העורר הוגש ביום 19.12.2001 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, המייחס לו עבירת שוד בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 17.12.01 בשעה 2:00 הלך המתלונן יחד עם אדם בשם דניס ספיבק. העורר ואדם נוסף, אשר הלכו בעקבות המתלונן ודניס ספיבק, ניגשו אל המתלונן במטרה לשדוד ממנו את כספו. במטרה לבצע את זממם, בעט העורר בבטנו של המתלונן, בזמן שהאדם הנוסף אוחז בו מאחור. בעקבות הבעיטה נפל המתלונן למדרכה ותוך כדי מאבק הצליח העורר להוציא מהמתלונן את כספו. ניידת סיור אשר הבחינה במתרחש עצרה במקום, והעורר נעצר, בעוד האדם הנוסף נמלט.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. הבקשה התייחסה, בין היתר, לעברו הפלילי של העורר, הכולל שתי הרשעות קודמות בעבירות תקיפה. כן צויין בבקשה כי נגד העורר תלוי ועומד מאסר על-תנאי בן ארבעה חודשים. בא-כוח העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, למרות כפירת העורר במעורבות בשוד, והוא התרכז בטענה כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר. לטענתו, תקיפת המתלונן לא הייתה חמורה, תוצאותיה אינן חמורות ובסופו של דבר לא נגנב כסף.

3.בית המשפט המחוזי, מפי השופט צ' גורפינקל, הורה בהחלטתו מיום 31.12.2001 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. בית המשפט קבע כי עבירה של שוד, המבוצעת יחד עם אדם נוסף תוך שימוש באלימות, מקימה על פי חוק עילת מעצר. בית המשפט דחה את בקשת העורר להשתחרר לחלופת מעצר, וזאת מן הטעם הבא:

כשמצרפים את נסיבות העבירה שבוצעה באלימות בצוותא עם אדם נוסף לעברו הפלילי של [העורר], ומצרפים את העובדה שהאחר מסתובב חופשי ויצירת קשר בינו לבין [העורר] אם ישוחרר עלולה להביא גם לנסיון להשפעה על המתלונן, יוצרות כל הנסיבות תמונת מסוכנות שחלופת מעצר לא תוכל למנוע אותה.

4.על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. בערר נטען כי קיימת חולשה בראיות לכאורה, הנעוצה בכך שלא נערכו מסדרי זיהוי, בהודעות סותרות שמסר המתלונן בנוגע לפרטי האירוע ובכך שיש חוסר התאמה בין ההודעות לבין גרסת השוטר שהגיע למקום האירוע. באשר להרשעות הקודמות, בא-כוח העורר טען כי אין לתת להן משקל מכריע, כי מדובר בעבירות שבוצעו לפני שש וארבע שנים. בא-כוח העורר הציע חלופת מעצר של "מעצר בית" מלא ברהט, אצל אדם ללא עבר פלילי המוכן לקבל את העורר לביתו ולפקח עליו. באת-כוח המדינה, לעומתו, התנגדה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר.

5.לאחר ששמעתי את טענות בעלי הדין ועיינתי בחומר שהוגש לי, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר. בבית המשפט המחוזי הסכים בא-כוחו (הקודם) של העורר כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה, ולכן בית המשפט קמא כלל לא נזקק לשאלת הראיות. ואולם, עיון מדוקדק בחומר הראיות, אשר התבקש נוכח טענות הערר, חושף אי התאמות מסוימות. אמנם, דו"ח הפעולה של השוטר, אשר עצר את העורר במקום האירוע, מבסס תשתית ראייתית לכאורה כנגד העורר. אך בחומר החקירה עולות גרסאות שונות בדבר מידת מעורבותו של העורר בשוד. המתלונן מספר בהודעתו כי עובר לאירוע השוד הלך לבדו באיזור התחנה המרכזית, כאשר לפתע התנפלו עליו שלושה אנשים לפחות, הם הרביצו לו, צעקו בערבית וניסו לקחת את כספו, ואז הגיעה המשטרה. לדברי המתלונן, העורר הוא שהיכה אותו בבטנו. לעומתו, עד הראייה, דניס ספיבק, אמר בהודעתו כי הלך עם המתלונן לקנות אוכל, שני ערבים עקבו אחריהם ובאחד הרחובות התנפלו על המתלונן וחיפשו כסף בכיסיו. לדבריו, הוא פחד שהתוקפים ידקרו את המתלונן ולכן הציע להם 20 ש"ח. לגרסתו של עד הראייה, העורר היה זה שתפס את המתלונן מאחור, בעוד חברו מחפש בכיסיו. תמיהות מסוימות מתעוררות גם לנוכח העובדה שהעורר, בניגוד לאדם האחר שהיה מעורב בשוד, פנה לעבר השוטרים שהגיעו למקום והשליך מידיו 30 ש"ח. אי התאמות מסוימות התגלו גם לגבי תאורו החיצוני של העורר.

6.על רקע הבדלי הגרסאות, לא ברור בשלב זה מה חלקו של העורר באירוע השוד ובתקיפת המתלונן. במצב דברים זה של תשתית ראייתית לכאורה, אשר התברר רק בשלב הערר, לא השתכנעתי כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות העורר פחותה. יצוין כי עברו הפלילי של העורר אינו מכביד עד כדי כך, שהוא שולל כל אפשרות של שחרור העורר לחלופת מעצר. נראה כי ניתן להבטיח את בטחון הציבור באמצעות תנאים מגבילים שלא בדרך של מעצר.

אי לכך, אני מקבל את הערר במובן זה כי הדיון יוחזר לבית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו, על מנת שישחרר את העורר ל"מעצר בית" מלא ברהט, תוך קביעת תנאי השחרור לשביעות רצונו של בית המשפט.