בש"פ 4593/98 עלאא אלקאסם נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' רזי) שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. הערר הוא לחלופת מעצר ומבוקש לקבל תסקיר מעצר.

1.העורר נמנה עם קבוצה של ארבעה צעירים נגדם הוגש כתב אישום המייחס להם אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון לאינוס, מעשה סדום בנסיבות מחמירות, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות ושוד בנסיבות מחמירות. כפי שציין שופט בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א. רזי) בהחלטתו לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם, מתאר כתב האישום פרשה מזעזעת שהתרחשה ב20.6.98- מעט לאחר חצות באחד החניונים של יערות הכרמל.

2.על פי כתב האשום, מדובר באונס נתעב, אכזרי וברוטלי, המיוחס לארבעת הצעירים. לאונס קדם תכנון וחלוקת תפקידים ביניהם. המעשים בוצעו בנערה צעירה כבת 16, ששהתה ביחד עם חבר, בחניון, בתוך מכוניתם. הצעירים הגיעו באישון לילה לחניון, שמו פעמיהם למכונית, הוציאו מתוכה את החבר, הורידוהו על ברכיו וכל זאת בכוחנות ובאיומים. העורר, השתתף בכל אלה וקיבל על עצמו את התפקיד לשמור על החבר ולמנוע ממנו להיחלץ לעזרת חברתו. בינתיים, ביצעו חבריו של העורר - בזה אחר זה - את המעשים המזעזעים בנערה, כשהיא בוכה ומתחננת על נפשה, מעמידה אותם על גילה ועל תומתה, ללא הועיל. משכילו לבצע בה את זממם, במהלכו גם פצעו אותה, החליפו הם או מי מהם את העורר בשמירה על החבר והוא בתורו היה האחרון שבא עימה במגע, כשהוא מחכך את אבר מינו באבר מינה מבלי שהצליח לבצע חדירה. העורר מכחיש כל מגע מיני בינו לבין הנערה.

3.אין מחלוקת של ממש בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר. מתוך עיון בחומר עולה, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי שאכן קיימות ראיות כאלה גם נגד העורר, מעוגנת היטב.

השופט קמא התייחס בנפרד לעותר ,המכחיש בתוקף כל מגע מיני עם הנערה, אולם, כפי שציין השופט המלומד, גירסתו אינה מתיישבת עם התיאור שבא מפי המתלוננת וגם עם דברים שאמר לחוקריו ועם דברים שנאמרו על ידי חלק מחבריו. על בית המשפט שישמע את התיק יהיה לקבוע מהי הגירסה האמינה בעיניו. בשלב זה, יש בסיס מוצק לקביעתו של בית משפט קמא, כי גירסת המתלוננת הנתמכת בדברים שנאמרו על ידי העורר לחוקריו ובדברים שנאמרו על ידי חלק מחבריו, מהווים תשתית מספקת כדי להוות ראיות לכאורה, כנדרש לצורך מעצר עד תום ההליכים.

5.הסניגור המלומד ביקש תסקיר מעצר וכן ביקש הוא חלופת מעצר, באשר - לטענתו - עולה מחומר הראיות, כי העורר לא נטל חלק פעיל במעשים שנעשו במתלוננת ולא היה היוזם או הדומיננטי בהם. הסניגור הוסיף וציין, כי העורר עומד בפני גיוס לצה"ל.

6.אינני מוצאת שיש מקום להזמין תסקיר מעצר. מוכנה אני לצאת מתוך הנחה, שעד למקרה ניהל העורר, שהיה כבן 18, חיים נורמטיביים וללא עבר פלילי. אלא שבמקרה זה, אין הדבר עומד לזכותו. זהו אחד מאותם מקרים, שחומרתם המופלגת איננה נעוצה בעבר פלילי או באורח חיים בלתי נורמטיבי. הטראגי והמזעזע שבמעשים אלה, נעוץ דווקא בכך שמעשים כאלה יכולים להתבצע על ידי צעירים שאורח חייהם עד אז אינו מסגיר את מסוכנותם, שהיא - ככל הנראה - אינהרנטית ונטועה עמוק באישיותם, בחוסר אנושיותם ובערכיהם המעוותים.

המעשים המיוחסים לעורר ולחבריו בכתב האישום, מעידים על מבצעיהם כי הם דורסים ברגל גסה כל נורמה וכל ערך וכי אין בהם רגישות כלשהי לחיי הזולת, לכבודו ולשלמות גופו ונפשו וכי רואים הם בזולת מכשיר לסיפוק יצריהם. גם כאשר הם עומדים פנים אל פנים אל מול קורבן תמים וחסר ישע, המתחנן על נפשו, אין בהם חמלה ורחמים.

5.לפי כתב האישום, נמנה העותר על קבוצה זו. לכאורה, ידע העותר לאן פניה מועדות ויכול היה שלא להצטרף. לכאורה, ידע הוא לאיזו תכלית שמו הארבעה צעדיהם לחניון שביער; הוא יכול היה להימנע מלשתף פעולה. עמד לרשותו זמן רב לסגת בכל עת משיתוף הפעולה עם האחרים, הוא לא עשה כן. הוא נטל חלק "בחגיגה" שערכו חבריו ולא מצא לנכון לפרוש מהם; הוא גם השתתף בפועל במעשים הנלוזים ואין נפקא מינה אם מעשיו היו פחות חמורים מאלה של חבריו. כל אלה ועוד, עולים מכתב האישום ומהחומר הראייתי הלכאורי ועומדים לרועץ לעורר בעררו. הם מעמידים נגדו חזקת מסוכנות שלא הופכרה.

6.אינני סבורה שמקרה כזה מתאים לחלופת מעצר, ונראה, כי יש להרחיק את העורר מן הציבור ומקורבנות פוטנציאליים באמצעות מעצר עד תום ההליכים נגדו.

אשר על כן, הערר נדחה.