בש"פ 4600/09 רונן קובליס נ. מדינת ישראל

1.

בגדרו של הסכם טיעון הודה המבקש בעובדות שיוחסו לו בכתב-אישום שהוגש לבית משפט השלום בכפר-סבא. בעקבות כך הורשע המבקש בעבירות לפי סעיפים 380 ו-452 לחוק העונשין, ונדון לחודשיים מאסר על דרך של עבודות שירות, 8 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי בסכום של 1,500 ש"ח.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ובו ביקש לבטל את הרשעתו – נדחה.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי נוכח הנזק הגלום בהרשעה לפרנסתו כנהג מונית, יהיה נכון לבטלה. כן נטען, כי בפני בית המשפט המחוזי הציגה המשיבה כתב-אישום נוסף שהוגש נגדו, וטרם הגיע לדיון וממילא לא להכרעה. המבקש סבור כי הגשתו של אותו כתב-אישום פגמה בהליכים שהתקיימו בפני ערכאת הערעור, ופגם נוסף נבע מכך שפרוטוקול הדיון אינו משקף נאמנה את אשר נאמר, ובין היתר, אין בו ביטוי לאמירה של בית המשפט ממנה ניתן היה להבין כי דין הערעור להתקבל.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. הסוגיה של אי-הרשעת נאשם גם אם נמצא כי ביצע עבירה, נדונה רבות בפסיקה, והשאלה אם יישומה הפרטני בעניינו של המבקש היה נכון – נבחנה בידי שתי ערכאות ואין מקום לדון בה בשלישית.

באשר להשגות כנגד פרוטוקול הדיון, אף אם נכונות הן, ואיני קובע כך, בסופו של יום השאלה הטעונה הכרעה היא סבירותו ומידתיותו של העונש שהושת על המבקש. להשקפתי, אין בגזר הדין חריגה מרמת הענישה הנוהגת, ומאותו טעם לא ראיתי מקום לליבון טענתו הנוספת של המבקש בדבר הצגתו של כתב-אישום שטרם הוכרע בו הדין, אף כי נכון היה להימנע מכך.

הבקשה נדחית.