בש"פ 4607/05 מסללאתי חיים נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' רביד) בב"ש 4384/05 לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי, המייחס לו עבירות של תקיפת קטין, תקיפת בן זוג הגורמת חבלה ממשית, איומים, היזק בזדון ואינוס של אשתו. כעולה מכתב האישום, העורר נהג להכות את אשתו ואת חמשת ילדיו באורח קבע ולגרום להם חבלות של ממש וזאת במשך תקופה של כ- 19 שנים, משנת 1985 ועד לחודש אפריל 2004. בכתב האישום מתוארים מספר מקרים ספציפיים בהם תקף העורר את ילדיו ובהם נגרמו לילדיו חבלות של ממש. כמו כן, העורר נהג לאיים על אשתו כי ירצח אותה וכן נהג לשבור חפצים בביתו. בנוסף, מואשם העורר בכך שנהג לבעול את אשתו שלא בהסכמה תוך שהוא משתמש בכוח ואיומים וזאת משנת 2003 בתדירות של פעם בשבועיים.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. העורר טען בפני בית המשפט המחוזי כי אמנם קיימות ראיות לכאורה, אולם, עוצמת הראיות אינה מספקת כדי להביא למעצרו עד תום ההליכים ויש לשחררו לחלופת מעצר. בתסקיר המעצר שהוגש על פי החלטת בית המשפט המחוזי, מציינת קצינת המבחן, כי "מתיאורי האם והילדים התרשמנו כי אשתו של ... [הנאשם] מגלה כיום חרדה וחשש מפני שחרורו ולא יוצאת את הבית ללא ליווי. ... בשיחה שלנו עם הילדים התרשמנו מכעס כלפי האב המהול בכאב על התנהגותו כלפיהם לאורך השנים וחשש מפני שחרורו". לאור התרשמותה של קצינת המבחן מחששם הכבד של בני משפחתו של העורר משחרורו לתנאי מעצר בית מגבילים, ולאור התרשמותה מהתכחשותו של העורר לכל מוקדי בעייתיות בהתנהגותו, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה בעניינו.

בית המשפט המחוזי החליט לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטה נקבע, שקיימת בחומר הראיות תשתית ראייתית מספקת העולה כדי ראיות לכאורה שיש לה סיכוי בתום ההליך להביא להרשעתו של העורר. אשר לחלופת מעצר, נקבע בהחלטה, התמונה העולה, הן מתסקיר המעצר והן מהודעותיהם של בני משפחתו של העורר במשטרה, אשר משקפת חשש כן ואמיתי משחרורו של העורר, שוללת חלופת מעצר.

4.גם בדיון בערר, העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אלא, טען כי עוצמתן חלשה. לטענתו, התלונה נשוא כתב האישום הוגשה רק מספר ימים לאחר תלונה קודמת אשר הוגשה על-ידי המתלוננת נגד העורר בגין פריצה לכספת. בנוסף, אין כל ראיה התומכת בגרסת האישה באשר לעבירת האינוס. לטענת העורר, בהיעדר עבר פלילי, ולאור העובדה שגם האישה מודה שבשנה האחרונה העורר לא גילה כלפיה אלימות, היה על בית המשפט המחוזי להעדיף חלופת מעצר על פני מעצר בפועל. לטענתו, שירות המבחן וכמוהו בית המשפט המחוזי טעו משכלל לא בחנו האפשרות להסתפק בחלופת מעצר.

5.המשיבה טוענת כי אין מקום להורות על חלופת מעצר. לטענתה, האישומים הנם חמורים ביותר וחומר הראיות הנו רב וכולל הודעות של המתלוננת, שלושת מתוך חמשת ילדיו, אם המתלוננת וחברתה של המתלוננת. העורר, כך טוענת המשיבה, כופר בכל האישומים נגדו וטוען כי מדובר בעלילה. טענה זו של העורר, נטען, עומדת בניגוד מוחלט לחומר הראיות הרב ומעידה על כך שהעורר אינו מספק הסבר למעשיו דבר המעיד על מסוכנותו. המשיבה מוסיפה כי שחרור העורר לחלופת מעצר אף עלול להשפיע על העדים במשפטו, קרי, על ילדיו ועל המתלוננת.

6.דין הערר להידחות.

7.מכתב האישום עולה מסכת חמורה של אלימות קשה ואיומים אשר הפעיל העורר כלפי משפחתו במשך תקופה ארוכה, כמו גם מעשי אונס שביצע כלפי אשתו. אינני מקבל את טענת ב"כ של העורר לגבי חולשת הראיות. לגבי התלונה בגין מעשי האונס אמנם קיימת רק הודעתה של האישה, אך בנושא זה, מטבע הדברים, לא תמצאנה ראיות נוספות. ודאי שלא ניתן לקבל טענה זו לגבי עבירות האלימות והאיומים. כך, מוסרת בתו של העורר בהודעתה במשטרה, כי "מאז שאנחנו קטנים אבא שלי מרביץ לאחים שלי, לי הוא מרביץ פחות. הוא היה מרביץ בלי רגש ויכול לרצוח אותנו אם אמא שלי לא הייתה מפרידה. ... בד"כ הוא מרביץ ל ..., פעם אחת ביום שישי ... עצבן אותו ואז הוא התחיל להרביץ לו ואמא שלי ניסתה לעצור בעדו, והוא הרביץ לו מכות שחשבנו שהוא יהרוג אותו ..... וכל הגוף של ... היה כחול וירד לו דם מהפה. ... אבא גם תקופה ארוכה איים אל אמא שישחט אותה והיא לא הייתה ישנה בבית. ... אנחנו מפחדים ממנו מאוד. .... הוא תמיד היה מרביץ לנו המון זה חלק מהחיים שלנו. .... אני בלילות הייתי פוחדת מאוד, ולא הייתי נרדמת. והלילה שידעתי שהוא עצור בתחנה ישנתי טוב". עדויות דומות נמסרו על ידי ילדים נוספים וכן על-ידי המתלוננת והן נתמכו גם בהודעת חברתה של המתלוננת ואמה.

8.לאור חומרת המעשים והאיומים המיוחסים לעורר, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא, כי מסוכנותו של העורר אינה מאפשרת שחרורו לחלופת מעצר.

הערר נדחה.