בש"פ 4612/04 מדינת ישראל נ. האני אלסאנע

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב–90 ימים, החל מיום 4.6.04, או עד למתן פסק דין בת"פ 8006/04 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

כנגד המשיב וארבעה נוספים (להלן: הנאשמים ) הוגש כתב אישום המייחס להם קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; ייבוא סם, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ); והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) ו–(ג) לפקודה. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 27.7.00, סמוך לשעה 21:30 הגיעו החמישה לאזור צומת הערבה ונאות הכיכר. בעוד הנאשמים 3, 4 ו–5 המתינו בצומת הערבה, הלכו המשיב והנאשם 2 לעבר נקודה 287 בגבול ישראל – ירדן וחזרו כשבידם שני שקים שהכילו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 19.735 ק"ג. בשובם לצומת, נצפו השניים על-די כוחות משטרה אשר הורו להם לעצור. המשיב והנאשם 2 השליכו את השקים והחלו נמלטים מהמקום, אך נתפסו לאחר מרדף קצר.

ביום 17.9.00 הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע על מעצרם של המשיב והנאשם 2, בהסכמת באי-כוחם. כן הורה ביום 17.8.00 על מעצרם של הנאשמים 3, 4, ו–5 עד לתום ההליכים נגדם, לאחר קיום דיון בעניינם. ערר שהגישו שלושת הנאשמים לבית המשפט העליון התקבל (השופט י' טירקל ), והם שוחררו ממעצר. עקב תקלה במזכירות בית המשפט, שוחררו גם המשיב והנאשם 2 ממעצרם ביום 15.11.00 ולא ניתן היה לאתרם. ביום 24.12.02 נעצר הנאשם 2, נשפט, הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ונדון ל–13 שנות מאסר בפועל. המשיב אותר ונעצר רק ביום 9.12.03; ההליכים נגדו חודשו, הוגש כתב אישום מתוקן והוא נעצר בהסכמת בא-כוחו, עד תום ההליכים ביום 18.12.03.

המדינה בבקשתה ציינה כי עד כה נקבעו ארבעה מועדים לישיבות הוכחות, מתוכם בוטלו שני מועדים לבקשת בא-כוח המשיב. נכון להיום, כך נמסר, קבועה ישיבת הוכחות אחת ליום 30.6.04.

באת-כוח המשיב הביעה בדיון שהתקיים בפניי את חששה מפני התמשכות ההליכים בעניינו של מרשה, בהתחשב בעובדה שעד כה עצור הוא במשך 9 חודשים והתקיימה ישיבת הוכחות אחת בלבד בתיק. כן טענה כי מדובר בבחור צעיר, שזו היא עבירה ראשונה מסוגה המיוחסת לו וכי בשלוש השנים בהן לא הצליחה המשטרה לאתרו, לא נפתח כנגדו כל תיק פלילי. לגישת באת-כוח המשיב, ניתן במקרה של מרשה להסתפק בשחרורו תוך הפקדת ערבויות כספיות נכבדות להמשך התייצבותו למשפט.

בהתחשב בעבירה המיוחסת למשיב ובשים לב לנסיבות המיוחדות של השתלשלות הארועים בתיק זה, דין בקשת המדינה להתקבל. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו בכתב האישום. נראה כי גם לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית ביחס לסיבת התמשכות ההליכים בעניינו של המשיב עד כה. בנסיבות עניינו של משיב זה, אין זה סביר לקבל את טענת באת-כוחו כי ניתן להשיג את תכלית המעצר על דרך של חלופה תוך שחרור בערובה. המשיב כבר הוכיח שהוא מסוגל להעלם לתקופה ארוכה, שכן הוא נמלט מפני הדין לתקופה ממושכת. בנסיבות אלה אין לתת בו עוד אמון ולשחררו בערובה. לכך יש להוסיף כי הוא מואשם בעבירת סמים חמורה, יבוא סם מסוג הרואין בכמות עצומה, וכי שותפו לאישום נשפט לשנות מאסר ארוכות. בנסיבות אלה ולאור מסוכנותו של המשיב, דין הבקשה להתקבל.

אשר על כן, אני מורה על המשך מעצרו של המשיב ב–90 ימים, החל מיום 4.6.04, או עד למתן פסק דין בת"פ 8006/04 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.