בש"פ 4612/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

סוגיית מעצר נאשם לשם קבלת תסקיר היא המתעוררת בערר זה. בית המשפט המחוזי בנצרת דחה ב-20 יום את הדיון בבקשת המדינה להאריך את מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים נגדו, לצורך קבלת תסקיר בעניינו. במהלך התקופה נקבע כי העורר יוסיף לשבת במעצר.

לטענת הסנגור, נקבע על ידי בית משפט זה כי במצב המתואר יש לדחות את הדיון בימים ספורים – כחמישה ימים – אך לא מעבר לכך (בעניין זה הפנה אף לב"ש (נצרת) 423/10 וליד עבאס נ' מדינת ישראל ). בנוסף, ובהמשך לקו האמור, הסתייג הסנגור מכך שבית המשפט לא הורה על שחרורו של מרשו עד לקבלת התסקיר בעניינו. לשם כך, הוא סבור, היה על בית המשפט לשמוע את עדויותיהם של המפקחים המוצעים על ידו. מנגד, התביעה תמכה בהחלטת בית משפט קמא בציינה כי תקופת הדחייה סבירה בנסיבות העניין.

2.

אחד מהחידושים ב חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 הוא קיומו של תסקיר מעצר (ראו סעיף 21א לחוק). הניסיון מלמד כי כלי זה יעיל ותורם ליכולתו של בית המשפט להכריע בסוגיה שלעתים אינה קלה כלל וכלל – האם להורות על מעצרו של נאשם עד לסיום ההליכים? ככל כלי, יש לעשות בו שימוש מושכל. החוק האמור נועד להעצים את הפיקוח והרגישות הנדרשים במעצר נאשם שחזקת החפות ניצבת לצדו.

בהתאם, מוטב היה לדון בבקשת המעצר לגופה באופן מיידי. החזקת נאשם במעצר כשלב ביניים על מנת להכריע בעניינו אינה אידיאלית, אך נחוצה משיקולים מעשיים. נדרש זמן על מנת שהתובע יחליט אם להגיש כתב אישום ויכינו; שהסנגור ילמד את החומר כדי לייצג את הנאשם; שבית המשפט יבחן את הסוגיות הזקוקות להכרעה. קצין מבחן אינו בגדר חריג. אף הוא זקוק לזמן כדי להכין תסקיר בעל תוכן ענייני והמלצה שקולה וכן לראיין נאשם וערבים פוטנציאליים. המשמעות היא שבתיקים מורכבים לעתים הזמן משפיע על המשך מעצרו של נאשם במסגרת בקשה להורות על מעצר עד תום ההליכים. זאת, בכפוף לשני תנאים החלים על כל הגורמים הנוטלים חלק בדיון המשפטי: האחד, זמן הדחייה חייב להיות סביר גם בהתחשב בכך שהנאשם נמצא במעצר. האחר, הדחייה כשלעצמה אינה מחייבת את המשך מעצרו של נאשם ועל בית המשפט ליתן דעתו לשלבים השונים ולו בהנמקה קצרה כאשר די בכך.

3.

מן הכלל אל הפרט. העורר מואשם בביצוע עבירות אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום ומעשה מגונה תוך שימוש בכוח כלפי עובדת זרה שעבדה כמטפלת סיעודית בבית אביו. המתלוננת הגיעה לארץ לקראת סוף חודש אפריל השנה. על פי הנטען, ביצע העורר את המעשים המיוחסים בתקופה של כיומיים לאחר הגעתה של המתלוננת לארץ ובמשך כחודש ימים. בית המשפט המחוזי החליט על מעצרו של העורר עד לקבלת תסקיר בעניינו בהחלטה מנומקת בה התייחס לקיומן של ראיות לכאורה ולעוצמת קיומן של עילות מעצר. הובעה אף עמדה לכאורה, שאינה סופית, לפיה בנסיבות העניין קשה יהא למצוא חלופה מתאימה. בנסיבות אלה עולה כי ההחלטה מנומקת מאוד ושאין בסיס משפטי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הדיון לשם קבלת התסקיר. כאמור, על מנת להזמין תסקיר ולהורות על מעצרו של העורר אין צורך בהחלטה כה מנומקת כגון ההחלטה מושא הערר.

עם זאת, מקבל אני את טענת הסנגור, לפיה תקופת הדחייה שניתנה ארוכה יתר על המידה. בענייננו אין צורך לקבוע כללים או נוסחה למה תיחשב תקופה סבירה, בגדרה יישאר נאשם במעצר לשם קבלת תסקיר. די לומר כי על בית המשפט לשקול את העניין. כך, למשל, שונה מצבו של קטין משל בגיר וכך גם נבדל מצבו של נאשם המואשם בעבירה חמורה מנאשם בעבירה שחומרתה פחותה.

הערה אחרונה. תיק זה מדגים מדוע אין להורות על הזמנת תסקיר מעצר רק מפני שהסנגור או אפילו הצדדים מבקשים זאת. על בית המשפט לשקול אם העניין נדרש כדי להכריע בבקשה.

4.

סוף דבר, הנני מקבל את הערר באופן שהדיון בעניינו של העורר יתקיים בבית המשפט המחוזי בתאריך 29.6.2010 בשעה 8:30 או בכל מועד הסמוך לכך על פי שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. שירות המבחן יכין תסקיר מעצר עד לאותו יום. יש להודיע לקצין מבחן על תוכן החלטה זו באופן מיידי.