בש"פ 4613/07 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת, בעבירות של אינוס ותקיפות רבות בנסיבות מחמירות שתקף את אשתו המתלוננת. בנוסף לכך, הוא מואשם בתקיפת ילדיו הקטינים ובאיומים.

ביום 10.5.07 נעתר בית המשפט קמא (כבוד השופט ש' אטרש) לבקשת המדינה, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. בפני ערר שהגיש העורר כנגד אותה החלטה. בהודעת הערר, ובמהלך הדיון, טוען בא כוח העורר כי חומר החקירה אינו עולה כדי ראיות לכאורה – ברמה הנדרשת – ככל שהדברים אמורים בשתי עבירות האינוס ובעבירת תקיפת הקטינים בהם מואשם העורר. אין הוא חולק, כי קיימות ראיות לכאורה לעניין עבירות תקיפת המתלוננת והחבלות בה.

עוד טוען העורר, כי ניתן היה להסתפק בעניינו של העורר בחלופת המעצר – שנבחנה על ידי שרות המבחן בתסקיר המעצר – בדמות מעצר בית בבית אחותו של העורר, בפיקוחה ובפיקוח נוסף של איזוק אלקטרוני.

2.

ראשיתה של החקירה בהודעה שמסרה המתלוננת ביום 1.4.07 בבית החולים בנצרת, שם טופלה בחבלות הקשות שנגרמו לה על ידי העורר. באותה הודעה מוסרת המתלוננת, כי בערב הקודם, 31.3.07, בהיותה בביתה עם בעלה העורר, השליך לעברה העורר שולחן שפגע בפלג גופה העליון. היא נחבלה ונפלה, ובהיותה שרועה על הרצפה הטיח העורר בראשה שני אגרטלים, התנפל עליה, גרר אותה בשערותיה לחדר המקלחת, וכשבידו סכין איים עליה כי ישחט אותה ונעל בעדה את הדלת. כשהצליחה לצאת מחדר האמבטיה, שב העורר ותקף אותה. כתוצאה ממעשיו אלה נגרמו למתלוננת שטפי דם ברגליה ובכתפיה.

באותה ההודעה מפרטת המתלוננת בפרטי פרטים את אותה התקיפה, ומוסיפה ומפרטת מסכת התעללות ואלימות ממושכת שנהג בה העורר תקופה ארוכה לפני כן, בעטייה נזקקה לטיפולים רפואיים בבית החולים לפחות עשר פעמים.

בשתי הודעות נוספות מפרטת המתלוננת אירועים פרטניים של אלימות שנהג בה בעלה העורר וכן שני מעשי אינוס קיצוניים באלימות כאשר תמצית אותם מעשים מתבטאת במיוחס לעורר בכתב האישום.

לצד שלוש ההודעות של העוררת כולל חומר החקירה הודעותיהם של שכנים ובני משפחה המעידות על אוירת האלימות ששררה בבית העורר והמתלוננת, על תלונותיה התכופות של העוררת בפניהם בדבר האלימות והתקיפות שהן מנת חלקה מהעורר, וכן תיעוד רפואי מפורט לגבי החבלות בגופה כפי שנמצאו בעת שפנתה לבית החולים לאחר מעשי התקיפה והחבלה מיום 31.3.07.

3.

בא כוח העורר איננו חולק כאמור כי יש במפורט לעיל ראיות לכאורה לעניין עבירות האלימות והחבלות הקשות המיוחסות לעורר. עיקר השגותיו לעניין זה מתייחסות לשתי עבירות האינוס המיוחסות לו. לדבריו, לא הגיוני שהודעתה הראשונה של המתלוננת מתייחסת בפרטי פרטים לטענותיה בדבר אלימותו של העורר כלפיה, כאשר התייחסותה לעניין מעשי האינוס מסתכמות באותה הודעה (מיום 1.4.07) רק בשתי השורות האחרונות שבה. התייחסותה הנוספת לעניין זה בהודעותיה הנוספות מ-3.4.07 ומ-4.4.07 – כך הטענה – מתכרסמת בתוקפה הלכאורי לנוכח העובדה שלא פירטה הדברים כבר בהודעתה הראשונה.

אין ממש בטענה זו. הודעתה הראשונה של המתלוננת, כפי שציין בצדק בית המשפט קמא, התמקדה מטבע הדברים באירוע האלימות הקשה שחוותה על בשרה שעות ספורות קודם לכן. בתום דבריה לעניין זה, הוסיפה ופירטה את היסטורית האלימות הקודמת שידעה, לטענתה, מהעורר, ואגב כך התייחסה בקצרה לשני אירועי האינוס. בשתי ההודעות הנוספות הוסיפה ופירטה את אירועי מעשי האינוס האמורים.

דרך זו של הצגת הדברים, על פי פרקי הנושאים וסדר העלאתם אין בה כשלעצמה משום כרסום בתוקפן הלכאורי של הראיות שבאותן שלוש הודעות. בנוסף לכך, כבוד השופט ש' אטרש פירט בהחלטתו המפורטת כדבעי אחת לאחת את מכלול הראיות הלכאוריות מעבר להודעותיה של המתלוננת.

תמים דעים אני עם מסקנתו, כי חומר החקירה בכללותו עולה כדי ראיות לכאורה – ובמידה משמעותית – להוכחת אישומי האינוס, התקיפה והאיומים כנגד המתלוננת.

4.

עילת המעצר בשל האישומים הקשים הנ"ל קמה ומתבקשת מאליה, בהינתן המסוכנות הקשה הנודעת מהעורר נוכח האלימות הקיצונית, המתמדת והמופלגת בחומרתה העולה לכאורה מאותם האישומים המוכחים לכאורה. מסוכנות זו עניינה בכך ששחרור העורר ממעצרו עלול לסכן בעליל ובמוחש את שלומה וחייה של המתלוננת.

בדין מצא בית המשפט קמא כי לא תסכון לעורר חלופת המעצר שהוצעה בבית אחותו. ספק רב ביותר, אם תסכון בעניינו חלופת מעצר אחרת כלשהי.

לאור כל זאת, הערר נדחה.