בש"פ 4613/09פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי בחודש נובמבר 2000 קשרו העותר ואחיו להניח מטען חבלה בדרכם של חיילי צה"ל, מתוך כוונה לפגוע בהם. את המטען הכינו העותר ואחיו בביתם שבסילואן, וקודם להטמנתו הם כיוונו את שעון ההפעלה כך שהפיצוץ יתרחש שעה שיהיו במקום חיילים. כתוצאה מהתפוצצות המטען בתאריך 10.11.00, נפצעו שלושה שוטרים של משמר הגבול. ועוד נטען, כי בשנת 2004 רכש העותר שני אקדחים מאחר, ובהמשך החזיק באחד מהם ואת האחר מכר.

בגין כל אלה יוחסו לעותר עבירות של ניסיון לרצח, סחר בנשק שלא כדין ורכישת נשק ואחזקתו.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש להורות על גילוי ראיות בגינן הוצאה תעודת חיסיון. על פי הנטען, נחקר העותר על ידי משתפי פעולה עם השב"כ, שטענו בפניו כי הם אנשי הרשות הפלסטינית, ואלה פיתו אותו באמצעים שונים למסור פרטים, חלקם אמיתיים ואחרים כוזבים. נטען, כי במהלך חקירתו על ידי משתפי הפעולה נעשו רישומים, ואפשר שהחקירה אף הוקלטה. מכל אלה מבקש העותר להסיר את החיסיון ולאפשר לו לעיין בחומר.

3.

שניים הם העקרונות המתמודדים על הבכורה בהוראתו של סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1977 - הצורך למנוע גילוי ראיה שפרסומה עלול לפגוע בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה, ומנגד, החובה לאפשר לנאשם הליך הוגן במובן זה שיוכל לעשות שימוש בכל ראיה אשר עשויה לסייע לו בהגנתו (רע"פ 889/96

מזאריב נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1)433).

אין צורך לומר כי בא-כוחו המלומד של העותר, עו"ד א' רוזנטל, לא היה שותף לחקירת הפרשה, ועל כן התקשה להצביע על ראייה או ראיות מוגדרות אותן הוא מבקש לחשוף. לפיכך, ומכח סמכותי לפי סעיף 46 לפקודת הראיות, קיימתי דיון במעמד באת-כוח המשיבה וגורמי הביטחון, במהלכו הוגש לי החומר החסוי עליו הם הוסיפו הסברים על-פה. בהמשך עיינתי, במשך שעה ארוכה בחומר החסוי, ומסקנתי היא כפולה:

א)

גילוי החומר עלול לפגוע, פגיעה קשה, בביטחון

המדינה.

ב)

לפי מיטב הבנתי, אין בחומר החסוי דבר אשר עשוי לסייע להגנת העותר, וחוששני כי המצב הפוך.

אי-לכך, העתירה נדחית.