בש"פ 4613/97 אשר בן ברוך נ. מדינת ישראל

בערר זה אין כל ממש.

בתאריך 1.5.97 קיבל בית-משפט זה את עררה של המדינה נגד החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה, אשר קיבל את בקשתו של העורר לעיון חוזר, והורה על שחרורו ממעצר בתנאים מגבילים. בהחלטה נקבע, כי אופיין של העבירות שבהן מואשם העורר מקימות חשש כי ימשיך בהתנהגותו הפלילית אם ישוחרר ממעצרו וכי חלופת מעצר אינה יכולה להסיר חשש זה. עם זאת, בית-המשפט הוסיף כי העורר יוכל לפנות בבקשה לעיון מחדש לאחר שמיעת עדותה של עדת התביעה העיקרית.

משסיימה העדה את עדותה, חזר ופנה העורר לבית-המשפט המחוזי אך בקשתו נדחתה. בית-המשפט המחוזי סבור היה, שיש להמתין לסיום עדויותיהם של שני עדים ממכריו של העורר, שהעורר עשוי להשפיע עליהם. בית-המשפט המחוזי הוסיף, שלאחר השמעת עדים אלה יוכל העורר לחזור ולבקש עיון מחדש במעצרו.

מכאן הערר שבפניי.

לנוכח אופיין של העבירות בהן מואשם העורר, והחשש של התערבות והשפעה על עדים, אשר אינו מצטמצם רק בעדה המרכזית, החלטת בית-המשפט המחוזי נראית סבירה. אוסיף ואומר, כי אמירה שניתן לפנות בבקשה לעיון מחדש בשלב זה או אחר של המשפט, אינה מבטיחה עדיין קבלת הבקשה, ועל בית-המשפט יהיה לשקול לגופם של דברים, על-פי הנסיבות, לרבות תקופת מעצרו של העורר והתקדמות המשפט, אם ניתן יהיה לקבל את בקשתו.

יהיה דבר זה כאשר יהיה, אינני רואה מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

הערר נדחה.