בש"פ 4618/11 דינל לוי נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קפאח) הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הערר דנא מופנה נגד החלטה זו.

2.

ביום 9.5.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום נגד העורר בו נטען כדלקמן: במועד שאינו ידוע למשיבה קשר העורר קשר עם אדם נוסף שזהותו טרם נתבררה (להלן – האחר ). מטרת הקשר הייתה לשדוד חנות תכשיטים ברחוב אלנבי בתל אביב-יפו (להלן – חנות התכשיטים , או – החנות ). לצורך ביצוע התוכנית, כך על-פי הנטען, הצטיידו העורר והאחר באקדח, באזיקי ברזל ובתיקים. ביום 6.3.2011, סמוך לשעה 10:20 בבוקר, הגיעו העורר והאחר אל מחוץ לחנות התכשיטים וצפו במתלונן, יליד 1933, אשר עבד אותה עת בחנות (להלן – המתלונן ). בכתב האישום נאמר, כי האחר נעמד בכניסה לחנות והביע עניין ברכישת צמידים. המתלונן הזמינוֹ להיכנס לחנות, ובעוד הוא מציג בפניו צמידי זהב שלף האחר אקדח, כיוון אותו אל חזהו של המתלונן, ואמר "זה שוד, זה שוד". לאחר מכן דחף האחר את המתלונן לכיוון הכספת; איים עליו באומרו "אם תתנגד נהרוג אותך"; פתח את הכספת בחנות התכשיטים (להלן – הכספת ); הפיל את המתלונן על הרצפה; והיכה אותו בראשו באמצעות האקדח. בשלב זה, כך נטען בכתב-האישום, נכנס העורר אל החנות עם תיק. האחר העביר לידי העורר מגשים עמוסים בתכשיטים והעורר רוקן את תכולתם לתוך התיק והשליכם לרצפה. בהמשך, נטל העורר תכשיטים מחלון הראווה של החנות. זאת, בשעה שהאחר לחץ באמצעות ברכו על בית החזה של המתלונן. בכתב האישום צויין, כי לאחר נטילת התכשיטים הוציא האחר אזיקי ברזל ואזק את ידיו של המתלונן. לאחר מכן נמלטו העורר והאחר מן המקום. בגין האירועים המתוארים יוחסו לעורר העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות.

3.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קפאח) נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו (החלטה מיום 22.5.2011). בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המסבכת את העורר בביצוע המעשים שיוחסו לו. בית המשפט המחוזי נדרש, בעיקר, לראיה שאותרה בחנות התכשיטים על-ידי בנו של המתלונן (להלן – בן המתלונן ). הכוונה היא לשקית ניילון קרועה עליה נמצאה טביעת האצבע של העורר וטביעת אצבע נוספת שלא זוהתה (להלן – שקית הניילון ). יודגש, כי אין מחלוקת ששקית הניילון לא אותרה על-ידי השוטרים שהגיעו לזירה מיד לאחר ביצוע השוד. רק לאחר שעזבו השוטרים את המקום מצא בנו של המתלונן את שקית הניילון והעבירה לתחנת המשטרה. בית המשפט קבע, כי אף ששקית הניילון הינה חפץ נייד, הרי האפשרות שהעורר נגע בשקית בדרכה ממקום ייצורה אל החנות, או אגב ביקור קודם ותמים בחנות התכשיטים, הינה "קלושה ביותר". בית המשפט אף עמד על טיבה של שקית הניילון והיפנה בנושא זה לעדותו של בן המתלונן לפיה מדובר בשקית בה נוהגים לשים יהלומים או תכשיטים קטנים. בנוסף, התייחס בית המשפט למספר נתונים המבססים אף הם ראיות לכאורה: דברים שאמר העורר למדובב, וסירובו של העורר למסור לחוקרים מידע שעשוי לאמת את טענת האליבי שהעלה. מטעמים אלה קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בנוסף קבע בית המשפט, כי אין מקום לשקול חלופת מעצר נוכח מסוכנותו של העורר. העורר אינו משלים עם החלטתו של בית המשפט המחוזי ומכאן הערר שבפניי.

4.

עיינתי בתיק החקירה ושקלתי את טענות בעלי-הדין. דעתי היא, כי יש לקבל את הערר באופן חלקי. זאת, בדרך של בחינתה של חלופת מעצר. כפי שצויין, הראיה המרכזית הקושרת את העורר למעשים שיוחסו לו הינה שקית הניילון שנמצאה ברצפת החנות, ליד הכספת. כאמור, על השקית אותרה טביעת האצבע של העורר וכן טביעת אצבע שלא זוהתה. אכן, נראה כי טביעת האצבע עשויה לסבך את העורר בביצוע המעשים שיוחסו לו. יצוין, כי מעצם טבעה נמנית שקית הניילון עם סוג הראיות המכונה "חפץ נייד". קיים קושי מובנה לבסס הרשעה על ראיה מעין זו כאשר לא מצטרפות אליה ראיות נוספות (ראו ע"פ 389/62 נאטור נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד יח(1) 62, 65 (1964)). כמו כן, אין להתעלם מן העובדה ששקית הניילון לא נתפסה על-ידי השוטרים שהיו בזירת השוד, אלא הועברה למשטרה על-ידי בנו של המתלונן. היינו, לא מדובר בראיה שנאספה "בזמן אמת" על-ידי גורמי המשטרה. אף נתון זו יש בו כדי להחליש במידה מסויימת, לפחות בשלב הנוכחי, את הראיות שבידי המשיבה. מצד שני, יש ליתן משקל לחובת העורר לעובדה שהוא שמר על זכות השתיקה בחלק ניכר מחקירותיו ואף נמנע מלמסור מידע אשר עשוי היה לבסס את טענת האליבי שהעלה.

5.

מחדל מסויים שנפל בחקירת המשטרה מחליש במידה נוספת את הראיות נגד העורר. זאת, באופן המצדיק בחינתה של חלופת מעצר. כוונתי היא לכך, שחוקרי המשטרה לא נטלו מעתקים של מגשי התכשיטים שהיו בחנות, על מנת לבחון האם נמצאו עליהם טביעות אצבע. כזכור, על פי כתב האישום העביר האחר לעורר את מגשי התכשיטים על-מנת שירוקן את תכולתם לתוך תיק. לאחר מכן, על פי המתואר באישום, השליך העורר את המגשים לרצפה. תיאור זה מבוסס על ההודעה שנגבתה מהמתלונן מיד לאחר אירוע השוד, ועל זו שנגבתה ממנו מספר שעות לאחר מכן (הודעות מיום 6.3.2011, שעה 11:20 ושעה 16:50). חובה לציין, כי בהודעה שנגבתה מן המתלונן בחנות התכשיטים, זמן קצר לאחר השוד, ציין המתלונן פעמיים כי לדעתו לא עטו השודדים כפפות על ידיהם (הודעה מיום 6.3.2011 שעה 11:20, עמ' 1 ש' 25-24, עמ' 2 ש' 12). היינו, בעת איסוף הראיות בזירה יכולים היו השוטרים לדעת כי ייתכן שקיימות טביעות אצבע של השודדים בחנות. חרף זאת, וכפי שהובהר בדיון שנערך בפניי, חוקר המז"פ שהיה במקום לא נטל מעתקים ממגשי התכשיטים על מנת לבצע בדיקה של טביעות אצבע. כאמור, בשלב זה יש מקום לייחס משקל מסוים למחדל החקירה המתואר לחובת המשיבה. בסיכומו של דבר, ובאיזון בין המחדל המתואר לבין הראיות האחרות שנסקרו לעיל, מתבקשת המסקנה כי אף שבמקרה דנא נאספו ראיות מסוימות העומדות לחובת העורר, הרי עוצמתן הכוללת אינה מצדיקה את מעצרו של העורר בלא לבחון חלופת מעצר.

6.

הנני מקבל, איפוא, את הערר במובן זה שעל שירות המבחן להגיש תסקיר תוך 15 ימים על מנת שתיבחן האפשרות של שחרור לחלופה. העורר יוותר במעצר כל עוד לא נקבע אחרת בבית המשפט המחוזי.