בש"פ 4621/04 משה בן שמעון נ. מדינת ישראל

העורר נתון במעצר לצרכי חקירה, עקב חשדות כי הוא מעורב בשוד מזוין שבמהלכו נפצעו קשה מירי שני אנשים ואחד השודדים מצא את מותו. לאחר שתמו 30 ימי מעצר, נתבקש בית משפט השלום להאריך את מעצרו של החשוד להמשך החקירה, ובהארכת המעצר האחרונה הורה בית משפט השלום על הארכה ב-6 ימים, אף שנתבקש ל-10 ימי מעצר. הערר על החלטה זו נדחה בבית המשפט המחוזי, ומכאן הערר שלפניי.

תקופת המעצר עליה הורה שופט השלום מסתיימת מחר, וזו התקופה שכנגדה מוסב הערר. באת-כוח המדינה אישרה כי יש כוונה לבקש מחר הארכת מעצר נוספת, ובפניי פורטו במעמד צד אחד פעולות החקירה אותן מבקשת המשטרה לערוך בעוד החשוד נתון במעצר; נמסר לי כי לבקשה הנוספת יש אישור היועץ המשפטי לממשלה.

לא אדון, כמובן, בהמשך המעצר, אך שוכנעתי כי לעת הזאת יש חשד סביר כי העורר עבר עבירה חמורה, כי על פי החומר שהוצג לי יש חשש כי שחרורו עלול להביא לשיבוש הליכי חקירה, וכי פעולות החקירה הנדרשות הן פעולות שלא ניתן יהיה לקיימן בהיות העורר שלא במעצר. במלים אחרות, מתקיימות עילות המעצר המנויות בסעיף 13(א) לחוק המעצרים, ושחרור לחלופת מעצר היום לא ישיג את מטרות המעצר.

עם זאת, נוכח התמשכות המעצר, על המשטרה לנקוט בכל האמצעים לזירוז פעולות החקירה וסיומן.

הערר נדחה.