החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 4622/10 מדינת ישראל נ. נאדר אבו אחמד

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · הארכת מעצרבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון נעתר לבקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. נקבע כי הגשת בקשה לעיון חוזר אינה סותרת הארכת מעצר, ובהתחשב בקצב המשפט ובהארכה הראשונה אין מקום להגביל את תקופת ההארכה.

העובדות

הנאשם הועמד לדין בכתב אישום שמייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הדחה בחקירה, שיבוש הליכי משפט ועוד. מרבית עדי התביעה נשמעו, והתיק נקבע לסיום פרשת התביעה ולתחילת פרשת ההגנה. הסניגור הודיע על כוונה להגיש בקשה לעיון חוזר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את מעצרו של הנאשם ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים?
  2. 2.האם הגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר מונעת הארכת מעצר לתקופה של 90 יום?

הלכות

  1. 1

    אין סתירה בין הארכת מעצר לתקופה של 90 יום לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ובין בקשת הסנגוריה לעיון מחדש בהחלטת המעצר עקב שינוי נסיבות.

    ״הלכה היא שאין סתירה בין החלטת בית משפט זה להאריך את מעצרו של הנאשם לתקופה של 90 יום לפי סעיף 62 לחוק המעצרים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בהארכה ראשונה, בהתחשב בקצב המשפט ובתאריכים שנקבעו, אין מקום להגביל את תקופת ההארכה.

    ״באשר לבקשת הארכה של 90 יום, בהתחשב בקצב המשפט, בתאריכים שנקבעו ובכך שמדובר בהארכה ראשונה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • סעיף 62
  • עיון חוזר
  • שינוי נסיבות
  • קצב המשפט
  • הארכה ראשונה
  • חבלה בכוונה מחמירה
  • שיבוש הליכי משפט

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

4622/10

בפני:

כבוד השופט נ' הנדל

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

נאדר אבו אחמד

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –

מעצרים), התשנ"ו -1996

תאריך הישיבה: י' בתמוז התש"ע (22.6.10)

בשם המבקשת: עו"ד דותן רוסו

בשם המשיב: עו"ד עדנאן

אלעדין

החלטה

1.

מונחת בפני בקשה להארכת מעצר של 90 על פי סעיף 62 ל חוק סדר דין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996

(להלן:' חוק המעצרים '). נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה; הדחה בחקירה; שיבוש הליכי משפט; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והתחזות לעובד ציבור. התובע מציין כי נשמעו במשפט מרבית עדי התביעה והתיק קבוע לסיום פרשת התביעה ותחילת פרשת ההגנה לתאריך 28.6.10. כן נקבע המשך דיון בתאריך 5.7.10. הסניגור בטיעוניו הצהיר כי בכוונתו להגיש בקשה לעיון חוזר ועל כן ביקש להגביל את תקופת הארכה המבוקשת.

2.

הלכה היא שאין סתירה בין החלטת בית משפט זה להאריך את מעצרו של הנאשם לתקופה של 90 יום לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ובין בקשת הסנגוריה, בפני הערכאה המוסמכת, לעיון מחדש בהחלטת המעצר עקב שינוי נסיבות לרבות חלופה שלא הוצעה בעבר. באשר לבקשת הארכה של 90 יום, בהתחשב בקצב המשפט, בתאריכים שנקבעו ובכך שמדובר בהארכה ראשונה, אינני מוצא לנכון להגביל את תקופת הארכה. אין בכוונתי להביע כל עמדה בדבר הבקשה שמתכוונת הסניגוריה להגיש – מה גם שלא שמעתי טיעונים בנידון.

3.

סוף דבר – הנני נעתר לבקשה ומכוח סעיף 62 לחוק המעצרים מאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים מיום 29.6.10 או עד למתן פסק הדין בת"פ 173/09 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

ניתנה היום, י' בתמוז התש"ע

(22.6.10)

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1אין סתירה בין הארכת מעצר לתקופה של 90 יום לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ובין בקשת הסנגוריה לעיון מחדש בהחלטת המעצר עקב שינוי נסיבות.
  2. 2בהארכה ראשונה, בהתחשב בקצב המשפט ובתאריכים שנקבעו, אין מקום להגביל את תקופת ההארכה.