בש"פ 4626/09 קאמל נאסר נ. מדינת ישראל

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן. נטען, כי בשני מועדים בחודש ספטמבר 2008 הוא מכר לסוכנת משטרתית סמויה סם מסוכן מסוג קוקאין, בפעם האחת במשקל – 1.6228 גרם , ובפעם האחרת במשקל 1.6592 גרם . עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובמהלך הדיון בפני בית משפט השלום היה מוסכם על הכל כי בידי המשיבה "ראיות לכאורה", והצדדים נחלקו רק בשאלות אם קמה עילת מעצר ואם ניתן להשיג את מטרות המעצר על ידי שימוש בחלופה אחרת.

בעקבות תסקיר שהוגש לבית המשפט, סברה השופטת המלומדת כי נכון להמיר את המעצר במתקן כליאה במעצר בית מלווה בפיקוח, וכן חיוב העורר להפקיד ערבויות שונות. על החלטה זו עררה המשיבה בפני בית המשפט המחוזי, ועררה התקבל. נקבע, כי מדובר בסחר בסמים קשים, והעורר שעל אף שידע כי הוא מבוקש על ידי המשטרה, לא מיהר להתייצב לחקירה, ומכאן החשש כי ימלט מאימת הדין.

2.

במחלוקת שנתגלעה בין ערכאות קמא מקובלת עלי התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום. אין ספק, העבירות בהן חטא המערער חמורות הן, הואיל ולכאורה מדובר במי שיודע כיצד להגיע אל מקורות הסם, ומוכן לתת את ידו להפצתו של נגע זה. בנסיבות רגילות, ונוכח סכנתם לציבור של אלה העוסקים בסחר בסם, נכון היה להורות גם על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. אולם, עניין לנו עם מי שעברו נקי לחלוטין, ששירות המבחן התרשם כי עד כה נהג באופן נורמטיבי, המבין את הבעייתיות שבהתנהגותו ומסביר אותה ברצון לרכוש את לבה של הסוכנת. במצב זה פנה בית משפט השלום, כפי שהוא מצווה לעשות, לבחון אם בחלופה אותה הציע העורר יש כדי לאיין את הסכנה הנשקפת ממנו לציבור. לצורך כך הוא נעזר בשרות המבחן שהתרשם כי הוריו של העורר הנם אנשים רציניים, אחראים, ומתקשים להשלים עם כישלונו של בנם. אולם, בית המשפט לא הסתפק בכך, ובחר להתרשם באופן ישיר מאלה המועמדים לפקח על תנועות המשיב, ומצא כי ניתן לתת בהם אמון.

בנסיבות אלו אינני סבור כי היה מקום להתערב בהחלטתה של הערכאה הראשונה, ולפיכך, אני מקבל את הערר במובן זה שהעורר יוכל להשתחרר ממעצרו לאחר שימלא אחר התנאים אותם קבע בית משפט השלום בהחלטתו מיום ג' בסיון התשס"ט (26.5.09).