בש"פ 4631/05 גיא תדמור נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל) בב"ש 91407/05 לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי, המייחס לו עבירות של ניסיון אינוס תוך גרימת חבלה גופנית וחבלה חמורה. כעולה מכתב האישום, ביום 15.4.05 לפנות בוקר, נכנס העורר למשרד חברת קשרי תעופה בתל אביב ותקף את המתלוננת אשר עבדה במקום (להלן - המתלוננת). העורר התנפל על המתלוננת, תקף אותה באגרופים, חבט את ראשה בקיר מספר פעמים, חנק אותה והפילה לרצפה. לאחר מכן, הפשיל העורר את מכנסיה של המתלוננת על מנת לבעול אותה בניגוד להסכמתה, אך המתלוננת הצליחה להדוף את העורר ולהימלט.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט קמא קיבל את הבקשה וקבע שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי עוצמת התקיפה והאכזריות שנלוותה לה מצביעים על עילת מעצר מכוח חזקת מסוכנות. באשר לחלופת מעצר, קבע בית המשפט כי "מעשהו זה של המשיב מצביע כאמור על מסוכנות שאינה מאפשרת לשחררו לחלופת מעצר".

4.

העורר מסכים שקיימות ראיות לכאורה וקמה גם עילת מעצר. בא כוחו מיקד טענותיו בנושא חלופת המעצר. לטענתו, בית המשפט קמא טעה בכך שלא שחררו לחלופת מעצר ובכך שכלל לא בחן חלופה כזו. העורר הנו יליד שנת 1966, הוא אדם נורמטיבי שאין לו עבר פלילי, נשוי ואב לילדים העובד לפרנסתו ולפרנסת משפחתו. המעשים אשר בוצעו על ידו, טוען הסנגור, משקפים מעידה חד פעמית על רקע שתייה לשוכרה לאחר בילוי עם אחיו. לטענת סניגורו, מדובר במעשה שהוא "זר לאורח חייו", והעורר "בוש ונכלם" ו"מכה על חטא". על רקע זה, העורר מבקש לשחררו לחלופת מעצר בביתו, בפיקוח אשתו וגיסתו, ואף לבחון האפשרות להתיר יציאתו לעבודה בפיקוח צמוד. לחלופין, מבקש בא כוח העורר להורות על הכנת תסקיר מעצר.

5.

המשיבה טוענת כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי מעשיו של העורר אינם מאפשרים את שחרורו לחלופת מעצר. המשיבה מדגישה כי המעשים המיוחסים לעורר הנם חמורים ביותר. מדובר בתקיפה קשה, אלימה ואכזרית של אישה אותה העורר כלל לא הכיר. בנסיבות אלו, נטען, גם בהיעדר עבר פלילי, אין הצדקה לשחרר את העורר לחלופת מעצר. על כן, גם אין מקום לבחון חלופות מעצר.

6.

מקובלת עלי השקפתה של המשיבה, כי מעשיו של העורר הנם חמורים ומעידים על קיומה של מסוכנות המקימה עילת מעצר. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר באדם כבן 39 שנים, נשוי ואב לילדים, העובד לפרנסתו ופרנסת משפחתו, עברו נקי והתנהגותו משך כל חייו הייתה נורמטיבית. בנסיבות אלו, אני סבור שלא ניתן לקבוע, לפחות בהיעדר תסקיר מעצר הבוחן את מידת הסיכון להישנות התנהגות דומה, שאין כל אפשרות להפיג את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופה כלשהי, שפגיעתה בחירותו פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח. לאור האמור אני מקבל את הערר במובן זה, שאני מורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, לשם הזמנת תסקיר מעצר לצורך בחינת המסוכנות וחלופות מעצר. לאחר קבלת התסקיר ישקול בית המשפט המחוזי מחדש את האפשרות לשחרור העורר לחלופת מעצר. עד למתן החלטה חדשה על-ידי בית המשפט המחוזי, העורר יהא נתון במעצר.