פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4639/03
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העורר:
מרעי עומראן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי
בנצרת מיום 19.5.03 בב"ש 1434/03
שניתנה על-ידי כבוד השופטת נ' מוניץ
תאריך הישיבה: ב' בסון תשס"ג
(2.6.03)
בשם העורר: עו"ד ה'
דלאשה
בשם המשיבה: עו"ג ג'
גינזבורג
החלטה
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי, אשר דחה את עררו של העורר על החלטת בית-משפט השלום לעוצרו עד תום בירור המשפט, בגדרו הוא מואשם בהחזקת 22 מנות הירואין שלא לצריכה עצמית.
בדיון לפני בית-משפט השלום הודה מי שהיה סניגורו של העורר בקיום ראיות לכאורה לביסוס האישום. לנוכח הודיה זו, רשאי היה בית-המשפט המחוזי לדחות את טענת הסניגור החדש, כי הראיות המצויות בידי התביעה אינן מבססות לכאורה את האשמה. בהחלטת בית-המשפט המחוזי לא נפל פגם, מן הבחינה האמורה, ודין השגות הסניגור להידחות.
אינני סמוך ובטוח שבית-משפט השלום בירר במידה מספקת את האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית. מהחלטתו עולה, כי הצעת הסניגור דאז הייתה לשחרר את העורר בתנאי מעצר בית בהשגחת בני משפחתו הקרובים; ונראה לי כי בצדק שלל בית-המשפט אפשרות זו. לא ברור אם הסניגור שייצג את העורר הביא לפני בית-המשפט הצעות אחרות. בנסיבות אלה נראה לי נכון לאפשר לעורר לשוב ולפנות לבית-משפט השלום בבקשת עיון חוזר, בגדרה יביא בפני בית-המשפט - אם בידו לעשות כן - הצעות לחלופות מעצר ראויות לשמן.
בנתון לאמור אני מחליט לדחות את הערר.
ניתנה היום, ב' בסיון תשס"ג
(2.6.03).
ש ו פ ט