בש"פ 464/99 רמי דניאלוב נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בעבירה של ביצוע שוד, נעצר עד תום הליכי המשפט. לפי כתב-האישום, בתאריך 15.12.98, בשעה 12:30, נכנס העורר לסניף בנק המזרחי בבת-ים, הניח פתק על דוכן הכספרית כשהוא מכוון אליה חפץ שנראה היה לה כאקדח, ודרש ממנה כסף. הכספרית מסרה לו סכום של 12,409 ש"ח והוא נמלט.

כשעה לאחר שוד הבנק נעצר העורר ברחוב סמוך לבנק, שם שהה תוך הפרת מעצר-הבית, שהיווה תנאי לשחרורו ממעצר בשל עבירה קודמת. הסתבר, כי תיאורו, לרבות לבושו, דומה לתיאור שמסרו שתי הכספריות שראו את השודד.

בית-המשפט המחוזי אף ציין כי על-פי טביעת עינו, התיאור שנתנו הכספריות הולם את תוי פניו של העורר. נערך גם מסדר זיהוי חי ואחת הכספיות זיהתה בו את העורר.

עיקר טענת הסניגור בערר שבפניי הוא כי ראיות אלה אינן בעוצמה המספקת למעצר. לעדות זיהוי יש להתייחס בזהירות רבה ובמקרה שלפנינו אין ראיות התומכות בזיהוי. לעורר אף טענת אליבי הסומכת על עדות חברו קסטרו, על-פיה שהה עימו העורר במועדון ביליארד. לחלופין טען בא-כוח העורר כי יש לאפשר לעורר, שהוא נרקומן, לשהות כחלופת מעצר במוסד לגמילה מסמים.

בית-המשפט המחוזי, שאף בפניו העלה בא-כוח העורר טענות אלה, הטעים בהחלטתו כי "...הזיהוי מחד גיסא והסימנים שנתנו שתי העדות בשודד, כפי שתוארו לעיל, יוצרות ראיות לכאוריות שיכול ויביאו להרשעתו של [העורר]".

מסקנה זו מקובלת עלי. בנסיבות המתוארות לעיל, לראיית הזיהוי משקל סגולי לכאורי רב וראיה זו נתמכת בתיאור שמסרו הכספריות, לרבות סוג המעיל שלבש השודד ומשקפי השמש שהרכיב, ההולמות את תיאור העורר.

לא ניתן גם לקבוע חלופת מעצר כפי שביקש בא-כוח העורר. ראשית, העורר הוא נרקומן ולחובתו הרשעות קודמות רבות; ושנית, והוא העיקר, העורר כבר שוחרר בתנאים מגבילים, אלא שהפר תנאים אלה. במצב דברים זה לא ניתן להסיר את החשש לבטחון הציבור, שעצם העבירה החמורה שבה העורר מואשם מקימה אותו, על-ידי קביעת תנאים מגבילים המבוססים על אמון באיש.

הערר נדחה.