בש"פ 4640/01 פאוזי יוסף נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הירואין במשקל כולל של 107.04 גרם נטו שלא לצריכה עצמית וכן בעבירה של החזקת כלים. לפני כחמישה חודשים נעצר העורר עד תום ההליכים. במהלך תקופה זו הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה לקביעת חלופת-מעצר, והיא שהייה במוסד סגור לגמילה מסמים, שהסכים לקבל את העורר לצורך טיפול גמילה.

בקשתו נדחתה. בית-המשפט המחוזי הטעים, כי שירות-המבחן, להבדיל מן המומחים במוסד-הגמילה, סובר כי העורר אינו מתאים לטיפול גמילה.

מכאן הערר שבפניי, שבגדרו חזר העורר על בקשתו, בהדגישו כי בתסקיר-מעצר נוסף, מתאריך 30.5.01, המליץ אף שירות-המבחן כי תיקבע לעורר חלופת-מעצר, וזאת בהתחשב בחוות-דעת נוספת מטעם גורם מקצועי.

המדינה התנגדה באופן נחרץ ביותר לבקשת העורר. להבנתה, חומר הראיות מעלה ספקות בדבר היות העורר מכור לסמים. עוד ציינה המדינה, כי משפטו של העורר עתיד להסתיים בקרוב, כי העורר הודה בהחזקת הסם - הגם שהוא טוען כי מדובר בהחזקה לצורך שימוש עצמי - וכי ממילא המשפט יסתיים לפני שתהא אפשרות להשלים את הליך הגמילה.

עמדת המדינה אינה נראית לי. העורר הוא כבן 47. לחובתו מספר הרשעות לא מבוטל, בעיקר בעבירות רכוש, והנחתי היא שהעורר ביצע אותן בשל היותו מכור לסמים. לעניין התמכרותו, סומכת אני על המומחים שבדקו אותו. כיום מגלה העורר רצון להיגמל משימוש בסמים. אף שברור כי יסודו של רצון זה בחששו של העורר מפני העונש המצפה לו, הרי שעניינו של הציבור הוא לאפשר לעורר להתקדם במסלול זה. חלופת-המעצר עצמה שהוצעה - מוסד סגור שמדריכיו מקבלים על עצמם לדווח על כל הפרה מצד העורר את תנאי השחרור - מסירה את החשש מפני פעילות פלילית מצד העורר.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערר, מבטלת את החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ומורה על שחרורו ממעצר של העורר, וזאת בתנאי שישהה במעצר-בית במוסד "משמר לחיים" ובפיקוחו של דוד עזרא, שאף ימציא התחייבות בכתב לפקח על העורר ולדווח לרשויות על הפרה של תנאי השחרור. ניתן בזאת צו לעיכוב יציאת העורר מן הארץ. על העורר, אם ברשותו דרכון, להפקידו במשטרה. העורר יועבר למוסד-הגמילה בפיקוח עורך-הדין שלומי בלומנפלד ועל-ידיו.