בש"פ 4641/11 אחמד עבד אל רחמן נ. מדינת ישראל

1.המשיבה הגישה נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בכתב האישום נטען כי העורר ביצע עבירות של קשירת קשר לפשע, הצתה, ניסיון להיזק בחומר נפיץ והתפרצות. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתה של המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד לתום משפטו. בערר שבפניי משיג העורר על החלטה זו.

2.לפי הנטען בכתב האישום, הגיע העורר באחד הלילות של חודש פברואר האחרון למבנה בן מספר קומות ביפו. העורר נשלח על ידי אחרים לביצוע משימה. העורר לקח בלון גז שהיה במקום פתח את ברז הבלון ובנוסף לכך שפך דלק בתוך המבנה. בהמשך הוריד העורר את חולצתו, הצית אותה והשליכה לעבר שובל הדלק שיצר קודם לכן. מיד לאחר מכן יצא העורר מן המבנה. הדלק לא התלקח והאש, שכאמור הוצתה על ידי העורר באמצעות חולצה, דעכה.

3.בבית המשפט המחוזי לא הייתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט קבע שאין מקום להורות על הגשתו של תסקיר מעצר, זאת משום שמסוכנותו של העורר בולטת מכתב האישום. הטענה העיקרית שהועלתה בערר ובטיעון בפניי היא כי היה מקום בנסיבות העניין להורות על הגשתו של תסקיר. הסנגור המלומד הדגיש כי ההצתה לא צלחה, היינו כי בפועל לא נגרם כל נזק עקב ניסיון ההצתה. עוד נטען לגבי העורר כי הוא חסר עבר פלילי.

4.דעתי כדעתו של בית המשפט המחוזי. הנסיבות המתוארות בכתב האישום, שנמצא להן ביסוס לכאורי בראיות, מצביעות על סיכון ברמה כה גבוהה עד שאין צידוק להורות על הגשתו של תסקיר. אכן, הניסיון להצתה לא צלח, אך הפוטנציאל של מעשי העורר הינו כה משמעותי עד שמוביל למסקנה שאין להשחית את זמנו היקר של שירות המבחן במקרה דנא. עדיף שהשירות יקדיש את משאביו המוגבלים למקרים אחרים, המתאימים יותר לבחינתה של חלופה.

5. הערר נדחה.