בש"פ 4643/06 רונן יפרח נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת הלמן) מיום 28.5.2006, בה דחה בית המשפט את בקשת העורר לעיון חוזר בעניינו והותירו במעצר עד תום ההליכים.

1.בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד העורר ביום 10.4.2006 יוחסו לעורר עבירות של איומים, נשיאת והובלת נשק, החזקת נשק שלא כדין, החזקת סכין שלא כדין וקבלת נכסים שהושגו בעוון. על פי הנטען בכתב האישום וכפי שפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.4.06, נסע העורר בשעת לילה מאוחרת בכביש בית הלל-כפר בלום לכיוון קריית שמונה, כשהוא נושא על גופו ומוביל אקדח אשר נגנב ביום 3.6.2003 בנתניה וכן מחסנית ובה כדורים מסוג "הולופוינט" וסכין. העורר היה בדרכו אל אחיו, המתגורר בקריית שמונה, שעימו הוא מסוכסך וזאת לאחר שכחודש וחצי קודם לכן התקשר העורר לאשת האח ואיים עליו באומרו לה כי יגיע לקריית שמונה ויפגע בו.

2.עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים ובהחלטתו מיום 23.4.2006 נעתר בית המשפט לבקשה וקבע כי יש בחומר הראיות פוטנציאל להרשעתו בציינו כי הראיות כולן, לרבות הודעות המשיב, מצביעות על כך שלאחר פטירת האם נתגלע סכסוך ירושה בין העורר לבין אחיו ועל רקע סכסוך זה אף התלוננה אשת האח על איומים שהשמיע באוזניה העורר. כמו כן, ציין בית המשפט בהחלטתו כי העובדה שהעורר נעצר בעת שלכאורה עשה את דרכו אל בית אחיו כשהוא מצויד בנשק, מקימה נגדו חזקת מסוכנות שלא נסתרה והיא מועצמת נוכח עברו הפלילי. כמו כן, ציין בית המשפט כי מדובר במעשה מתוכנן וכי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בדרך של חלופת מעצר משום שהעורר הוכיח בהתנהגות המיוחסת לו כי מרחק גיאוגרפי אינו מונע בעדו מלהגיע ליעדו. כמו כן, זקף בית המשפט לחובת העורר את העובדה שהוא ממשיך להסתיר את הפרטים הנוגעים להשגת האקדח הגנוב. לאור כל האמור לעיל, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, כאמור.

3.ביום 7.5.2006 הגיע העורר להסדר טיעון עם המשיבה במסגרתו הודה בכתב האישום שתוקן בשנית. בכתב אישום זה נכללה מסכת האירועים המפורטת לעיל, לרבות האיום הטלפוני מתאריך 17.2.2006 והסכסוך שבין העורר לאחיו, אך נמחקו ממנו עבירות האיומים, החזקת הנשק וקבלת נכסים שהושגו בעוון. העורר הורשע, אפוא, על פי הודאתו בעבירות של נשיאת והובלת נשק והחזקת סכין שלא כדין והדיון נדחה להגשת תסקיר של שירות המבחן ולשמיעת טיעונים לעונש.

4.בעקבות הסדר הטיעון הגיש העורר ביום 14.5.2006 לבית המשפט המחוזי בקשה לעיין מחדש בהחלטת המעצר מיום 23.4.2006, ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. בקשתו נשענה על תיקון כתב האישום וההקלה בחומרת האישומים נגדו, על הודאתו ועל נסיבותיו האישיות הקשות. מנגד, טענה המדינה כי לא התגלו עובדות חדשות המצדיקות את הגשת הבקשה לעיון חוזר. לעניין המסוכנות טענה המשיבה כי הסדר הטיעון מטה את הכף לחובת העורר, שכן עתה לא עומדת לו עוד חזקת החפות. בהחלטתו מיום 28.5.2006 דחה בית המשפט כאמור את הבקשה לעיון חוזר בקובעו כי כל הנסיבות שהביאו למעצר העורר נותרו בעינן ומשכך נותרה גם מסוכנותו בעינה. עוד קבע בית המשפט כי בנסיבות אלה הודאת העורר והרשעתו באישומים כנוסחם המתוקן אין בהם משום שינוי נסיבות המצדיק את שחרורו לחלופת מעצר.

5.מכאן הערר שבפני בו טוען העורר כי בית המשפט שגה בהחלטתו מיום 28.5.2006 בעניין מסוכנותו ובעניין האפשרות להורות על חלופת מעצר. לטענת העורר שגה בית המשפט מלכתחילה בכך שהורה ביום 10.4.2006 על מעצרו עד תום ההליכים, מבלי שבחן את חלופת המעצר הקונקרטית שהוצעה על ידו. עוד חוזר העורר וטוען כי מכל מקום הודאתו בכתב האישום המתוקן לאחר שחלק ניכר מסעיפי האישום נמחקו מצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר. העורר טוען בהקשר זה כי לסעיפי האישום שנמחקו היתה השפעה מכרעת על הקביעות בדבר מסוכנותו בהחלטת המעצר המקורית. לכן, היה על בית המשפט להעניק משקל למחיקתם ולא כך עשה. העורר מוסיף וטוען כי הודאתו בכתב האישום המתוקן, תוך לקיחת אחריות, הבעת חרטה והפנמה של מעשיו, מצדיקה אף היא את שחרורו. עוד טוען העורר כי טעה בית המשפט בכך שקבע כי התיקון בכתב האישום איננו מהותי ובכך נתן גושפקנא להתנהלות בלתי ראויה של המשיבה אשר מחד גיסא מחקה במסגרת הסדר הטיעון אישומים חמורים מכתב האישום ומאידך גיסא הוסיפה לטעון כי דבר לא השתנה. העורר מציין בטיעוניו כי בינתיים מצא הסכסוך המשפחתי את פתרונו והוגשה בקשה מוסכמת למתן צו ירושה, דבר המשליך ישירות על המסוכנות שיוחסה לו. לבסוף, מציין העורר את נסיבותיו האישיות הקשות. לדבריו, זה לא מכבר פונו הוא ומשפחתו מרצועת עזה במסגרת תוכנית ההתנתקות ועברו טלטלה רגשית קשה ביותר. בעיקר אמורים הדברים בילדיו שטרם עיכלו את חווית הפינוי וזקוקים לאביהם בשעה קשה זו.

6.דין הערר להידחות. העורר הורשע על פי הודאתו בעבירות של נשיאה והובלה של נשק (אקדח, מחסנית וכדורים) והחזקת סכין שלא כדין. ברקע ביצוען של עבירות אלה עומד סכסוך ירושה בינו ובין אחיו ואיומים שהשמיע העורר כלפי אחיו כי יפגע בו. הטיעונים לעונש קבועים ליום 6.7.2006 וחזקה על בית המשפט המחוזי כי ייתן משקל מתאים לתיקון כתב האישום שעליו הוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר טיעון. דא עקא, שלעניין המשך מעצרו של העורר השאלה המהותית שיש לבחון היא שאלת מסוכנותו ובניגוד לטענות שהועלו על ידי העורר, אין בשלב זה כל אינדיקציה ממשית בחומר שהוגש לכך שהסכסוך בינו ובין אחיו אכן הסתיים. כל שהוצג הוא עותק של בקשת צו ירושה שהוגשה לאחרונה על ידי אחת האחיות של העורר. מתוך בקשה זו לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר על הסכמה משפחתית שהושגה כנטען וממילא קשה לקבוע כי הסכנה הנשקפת לאח מידיו של העורר בשל הסכסוך שנתגלע ביניהם אכן עברה מן העולם. בעברו של העורר הרשעות קודמות, אם כי לא מן העבר הקרוב ובהתחשב בכל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להורות בשלב זה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

הערר נדחה.