בש"פ 4652/06 מחמוד יחיא נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) מיום 29.5.2006, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.העורר עומד לדין בגין ביצוע עבירות בנשק, יריות באזור מגורים, חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, היזק בזדון וכן נהיגה בזמן פסילה או בניגוד לתנאים. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 4.4.2006 בעת שנהג המתלונן ברכבו בכפר קרע, חבט העורר על שמשת הרכב באמצעות מקל, ביחד עם אחרים, ושבר אותה. עקב כך נתגלע סכסוך בין העורר לבין המתלונן. כחודש לאחר מכן, ביום 1.5.2006, נסע המתלונן ברכבו בכפר קרע ופגש בעורר אשר נסע גם הוא ברכב, חרף העובדה שהיה פסול מלהחזיק רישיון נהיגה. העורר והמתלונן נדברו לפתור ביניהם את הסכסוך והעורר הורה למתלונן לנסוע אחריו. המתלונן ואדם נוסף בשם מחמוד עתאמנה (להלן: עתאמנה ) נסעו ברכבו של המתלונן אחרי רכבו של העורר, אשר החזיק ונשא ללא רשות אקדח 9 מ"מ. כאשר הגיעו השלושה לפאתי הכפר התעורר חשדו של המתלונן באשר לכוונותיו של העורר, והוא פנה לאחור. באותו שלב, עצר העורר את רכבו, יצא מן הרכב וירה לעבר רכבו של המתלונן וכן לעבר המתלונן ועתאמנה לפחות שש יריות מאקדחו. כתוצאה מן היריות נגרם נזק לרכבו של המתלונן.

2.עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים ובית משפט קמא נענה לבקשה. בהחלטתו ציין בית המשפט כי אין למעשה מחלוקת אמיתית באשר לקיומן של ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת העורר, שכן נוסף על עדות המתלונן קיימות עדויות של שמונה עדי ראייה שונים, חלקם ראו את אירוע הירי עצמו וחלקם היו עדים להתרחשויות שאירעו לפני הירי ולאחריו. כמו כן, חרף טענת העורר כי רכבו היה מושבת, שוטר שהגיע למקום האירוע הבחין כי המנוע של הרכב היה חם. כמו כן דחה בית משפט קמא את טענת העורר לפיה נפלו פגמים במהימנותן של הראיות לכאורה. כך, ציין בית המשפט כי חלק מן העדים אומנם הופנו למשטרה על ידי המתלונן, אך גרסאותיהם אינן אחידות וקיימים הבדלים שוליים ביניהן המחזקים לכאורה את המסקנה כי אין מדובר בעדויות מתואמות ומוזמנות. אשר לטענת האליבי שהעלה העורר לפיה ביום האירוע עסק יחד עם בני משפחתו בעבודות בנייה בדרום הארץ, הדגיש בית המשפט כי עדויותיהם של בני משפחת העורר תומכות באופן גורף בגרסה זו מבלי שיימצאו בהן כל סתירה או הבדל וכי בשל כך מתעורר חשש כי דווקא עדויות אלה הן שתואמו. כמו כן, לאחר שמיעת טיעונים איפשר בית המשפט למשיבה להגיש חומר חקירה חדש - איכון שיחות שבוצעו ממכשיר הטלפון של העורר במועד האירוע נשוא כתב האישום עם חלק מעדי האליבי. שיחות אלה, כך נקבע, אינן מתיישבות עם טענת העורר כי שהה במחיצת עדי האליבי בעת האירוע או עם טענת בני המשפחה כי אין הם יודעים מהו מספר הטלפון הנייד של העורר. בית המשפט הוסיף וקבע כי הטענה שהעלה העורר לפיה מכשיר הטלפון הנייד ממנו בוצע האיכון לא היה בחזקתו בעת האירוע, תתברר במסגרת ההליך העיקרי. כמו כן קבע בית המשפט כי בוצעו פעולות המצביעות לכאורה על ניסיון לשבש את החקירה, כך למשל העובדה שאיש מבני משפחת העורר לא יכול היה למסור את מספר הטלפון שלו והעובדה שמכשיר הטלפון הנייד שנתפס נמצא ללא כרטיס sim . עוד קבע בית המשפט כי מעשיו של העורר מצביעים על מסוכנות הנשקפת ממנו וכי בנוסף קיימת עילת מעצר שעניינה שיבוש מהלכי משפט. אשר לחלופת מעצר, נקבע כי אף שלעורר אין עבר פלילי מכביד לא ניתן להתעלם מחומרת האירוע ומן המאמץ שהושקע, לכאורה, בשיבוש החקירה והדבר מלמד על כך שלא ניתן ליתן אמון בבני המשפחה כמפקחים. אף העובדה שהעורר נהג לכאורה ברכב כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירה זו, מלמדת על העדר אפשרות ליתן בו אמון.

3.בערר שבפניי טוען העורר כי לא הוכח שמכשיר הטלפון הנייד אשר לגביו בוצע האיכון היה בחזקתו, וכי בית המשפט התעלם מן העובדה שהעורר ציין בחקירתו שהיה בידיו מכשיר מירס אותו החזיר לבעליו חודשים מספר לפני האירוע נשוא כתב האישום. העורר אף צירף תצהיר של בעל המכשיר המעיד על כך שהמכשיר הוחזר לו בסוף חודש מרץ-תחילת חודש אפריל 2006. אשר למכשיר הטלפון הנייד שנמצא ללא כרטיס sim , טוען העורר כי מדובר במכשיר מקולקל שלא היה בשימוש מזה מספר חודשים, כי בית המשפט לא דק פורתא בעניין הקשר שבין העורר להעדר הכרטיס וכי העורר ואשתו כלל לא נחקרו בעניין זה. העורר מוסיף ומפנה לדו"ח משטרתי ממנו עולה כי מקורות משטרתיים מסרו שהירי בוצע על ידי רעול פנים, וזאת בניגוד לטענת עדי התביעה. אשר לעדויותיהם של עדי האליבי טוען העורר כי הדמיון ביניהן נובע מכך שהעדים נשאלו שאלות זהות וכי יש בכך כדי ללמד על אמיתות העדויות, מה גם שהעדים נחקרו אחד אחרי משנהו כך שלא היה בידם לתאם גרסאות. העורר מודע לכך שקיימות עדויות ישירות הקושרות אותו למיוחס לו, אך לטענתו על בית המשפט היה ליתן דעתו לכך שכל עדי התביעה עברו אצל המתלונן בטרם הגיעו למסור עדות וחלקם אף התייצבו בתחנת המשטרה למרות שעל פניו לא היה טעם בעדותם, וזאת במטרה להפריך את טענת האליבי שהעלה. כמו כן מלין העורר על כך שהחקירה המשטרתית בעניינו נמשכה באופן דינמי אף לאחר הגשת הצהרת תובע וכתב האישום. לבסוף טוען העורר כי בבחינת האפשרות לחלופת מעצר התעלם בית משפט קמא מכך שחלק מן העבירות שיוחסו לו היו חופפות וכן מכך שעברו הפלילי איננו מכביד. כחלופת מעצר מציע העורר מעצר בית מלא בפיקוח ביפו או במג'דל שמס תוך שימוש באזיק אלקטרוני.

4.עיון בטענות שהועלו בערר ובחינתן אל מול חומר הראיות הלכאוריות שבתיק, מוביל אל המסקנה כי בשלב זה יש בתשתית הראייתית הקיימת כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של העורר באישומים המיוחסים לו. ברקע האירוע נשוא כתב האישום ניצב ככל הנראה סכסוך בין משפחת העורר למשפחת המתלונן. אך יחד עם זאת וכפי שציין בית משפט קמא, קיימות עדויות ישירות התומכות לכאורה בגרסת המתלונן ועתאמנה, ששהה יחד עימו ברכב בעת האירוע. עדים אלה סיפרו כי ראו את האירוע או שמעו את הירי וחלקם אף זיהו את העורר כיורה. עובדה זו עולה לכאורה בקנה אחד עם עדותו של המתלונן לפיה בעת האירוע היו באזור אנשים רבים שעסקו בפעילות ספורטיבית. חלק מן העדים הופנו אומנם למשטרה על ידי המתלונן, אך אין בכך בלבד כדי לפגוע בכוחן הלכאורי של העדויות. הבדיקה שערך השוטר שהגיע למקום זמן קצר לאחר האירוע ועדותו כי מנוע הרכב שבו נצפה העורר היה חם ("כרכב שכרגע סיים נסיעה" – ראו דו"ח מיום 1.5.06 מאת רס"ל ארנון נהרי וכן דו"ח הבהרה מיום 14.5.06), תומכת אף היא לכאורה בגרסת המתלונן ומפריכה לכאורה את הגירסה שהוצגה מצד העורר כי הרכב היה מושבת. נוכח ראיות לכאורה אלה, ואף שאין מקום לשלול על פניה את גרסת האליבי שהעלה העורר, נראה כי היא מעוררת קשיים וספקות לא מבוטלים, וזאת בהתחשב, בין היתר, בתוצאות איכון השיחות שנעשה לגבי מכשיר הטלפון הנייד של העורר המעיד לכאורה כי בניגוד לגרסה שמסר הוא היה לפני האירוע ולאחריו באזור ואדי ערה ולאחר מכן בשעה 23:35, באזור תל אביב בכיוון דרום. הטרוניה שהעלה העורר על כך שהמשיבה המשיכה בחקירה דינמית בעניינו, לרבות בעניין איכון שיחות הטלפון, וזאת לאחר הגשת הצהרת תובע ולאחר הגשת כתב האישום, היא טרוניה שיש בה טעם. מצד המשיבה לא ניתן לכך הסבר מניח את הדעת. יחד עם זאת לא שוכנעתי כי במקרה הנדון היה בכך כדי לפגוע באופן מהותי בזכויותיו של העורר וכך סבר בצדק גם בית משפט קמא לאחר ששמע את טענותיהם של הצדדים בעניין זה.

5.אשר לעילת המעצר. המעשים המיוחסים לעורר בוצעו לכאורה תוך שימוש בנשק חם ועל כן קיימת בעניינו חזקת מסוכנות על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. נדבך נוסף למסוכנותו של העורר קם נוכח העובדה שבעברו הרשעות קודמות בגין גניבה בידי עובד וידיעות כוזבות וכן החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה. כמו כן, נהג העורר לכאורה ברכב כשהוא פסול מלהחזיק רישיון נהיגה, כשעונש של מאסר על תנאי בר הפעלה תלוי ועומד נגדו. על רקע כל אלה, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא אשר סבר כי אין מקום להורות על חלופת מעצר במקרה דנן.

הערר נדחה.