בש"פ 4653/07 מדינת ישראל נ. איסמעיל אבו טראש

1.

ביום 6.9.06 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ובו מיוחסות לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (סע' 332(ב) לחוק העונשין), חבלה בכוונה מחמירה (סע' 329(א)(2) לחוק העונשין) והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (סע' 275 לחוק הנ"ל). עוד מואשם הוא בנהיגת רכב בתקופת פסילת הרשיון ובנהיגה ללא ביטוח תקף.

ביום 29.10.06 החליט בית המשפט לעצרו עד תום ההליכים. בפני בקשת המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים, שכן משפטו נמצא עדיין בשלב ראיות התביעה.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 4.9.06 בשעות הבוקר נהג המשיב במכונית בעיירה לקייה. שוטרים שחלפו במקום בניידת הבחינו כי אינו חגור בחגורת בטיחות והורו לו לעצור. בתגובה, פתח המשיב במנוסת דהרה מהשוטרים, חלף בנסיעה מהירה ומסוכנת ליד בית הספר תוך סיכון חיי הילדים שחצו את הכביש ונאלצו להימלט למדרכה מפני המשיב ורכבו, והמשיך בהמלטות מהניידת הדולקת אחריו, תוך נסיעת עקלתון והאצת המהירות. עוד נטען כנגדו, כי נהג את רכבו אותו היום שעה שהיה פסול מלהחזיק ברשיון נהיגה. בהחלט בית המשפט המחוזי מיום 10.9.06 נקבע כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום וכי קמה עילת המעצר נגדו בשל מסוכנותו. בתסקיר המעצר שהובא בפני בית המשפט מציינת קצינת המבחן כי לאור מאפייני אישיותו של המשיב והרשעותיו הרבות בנושאי תעבורה, נראה כי "קיימת רמת סיכון להישנות החריגות פורצת גבולות". בהמלצת שרות המבחן הורה בית המשפט על עריכת חוות דעת פסיכיאטרית למשיב, שנמצא בה כי המשיב אינו לוקה במחלת נפש או בהפרעה נפשית שיש בה כשלעצמה להשליך על שאלת המעצר.

בהחלטת 29.10.06 מצא בית המשפט קמא (כבוד השופט א' ואגו), כי חלופת המעצר שהוצגה בהיסוס מה בתסקיר המעצר לא תסכון לנטרול מסוכנות של המשיב, כיוון שהיא לא ניתנת לפיקוח. באיזון מכלול הנתונים האחרים, הורה כאמור בית המשפט המחוזי על מעצר המשיב עד לתום ההליכים.

3.

משפטו של המשיב התנהל ומתנהל בעצלתיים. מיום הגשת האישום (6.9.06) ועד עתה נשמעו ארבעה מתוך חמשת עדי התביעה (בישיבת 21.2.07). עדת התביעה החמישית לא התייצבה לדיון, הוצא נגדה צו הבאה לישיבה נוספת ליום 12.4.07 להשלמת פרשת התביעה ולשמיעת עדויות ההגנה. אותה הישיבה לא התקיימה בשל כך שהמשיב פונה אותו היום ממעצרו לטיפול רפואי. המשך הדיון נדחה איפוא פעם נוספת, ליום 21.6.07, לשמיעת עדת התביעה שטרם העידה ולשמיעת פרשת ההגנה.

במהלך הדיון בבקשה זו הודיע הסניגור כי בכוונתו לזמן מספר עדי הגנה, פרט לנאשם, וספק אם די יהיה באותה הישיבה לסיום פרשת ההגנה.

4.

עילת המעצר בעניינו של המשיב דנן הינה אותה העילה בגינה נעצר מלכתחילה עד תום ההליכים. לאמור, מסוכנותו לשלום הציבור מחמת האישומים המיוחסים לו. מסוכנות זו פורטה בהחלטת המעצר עד תום ההליכים ושבה ונתאשרה בהחלטת בית משפט זה (כבוד השופט א' א' לוי) מיום 18.1.07. מנגד, בשלב זה של בחינת המשך מעצרו של המשיב מעבר לתקופת תשעת החודשים נדרשת בחינה נוספת ומוקפדת יותר להיבט התמשכות ההליכים וקצב התקדמותם, ומתוך כך הצבת נקודת איזון שונה במשוואת השיקולים הנדרשת לעניין.

העובדה כי עד כה התקיימה למעשה ישיבת הוכחות אחת בלבד בעניינו של המשיב ופרשת התביעה, הקצרה יחסית, טרם הסתיימה – הינה שיקול משמעותי. הסיבה להתמשכות הליכים זו אינה רובצת לפתח הנאשם או דרך ניהול הגנתו.

משמעותית לא פחות הינה העובדה, כי סביר להניח שבישיבה הנוספת הקבועה להשלמת פרשת התביעה (21.6.07) לא יסתיימו ההליכים, שכן פרשת ההגנה טרם החלה. נתונים אלה הינם בעלי משקל נכבד במשוואת האיזונים הנדרשת להכרעה בבקשה זו.

המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, מקימים כאמור את מסוכנותו. עם זאת, מתוך השוואתם ל"עבירות מרדף" אחרות, אין המדובר לכאורה ברף העליון של העבירות מסוג זה. באיזון המתבקש בעניינו של המשיב שבפנינו, מוצא אני כי לעת הזו ניתן לשוב ולבחון היתכנותה של חלופת מעצר שיהיה בה לצמצם באורח משמעותי את המסוכנות הנודעת ממנו נוכח האישומים המיוחסים לו.

5.

אשר על כן, אני מורה לשרות המבחן לערוך תסקיר מעצר נוסף בעניינו של המשיב, ולהביאו בהקדם בפני בית המשפט המחוזי. לאחר קבלת התסקיר, יבחן בית המשפט המחוזי את האפשרות לשחרר המשיב לחלופת מעצר שתוצע על ידי המשיב ותיבחן על ידי שירות המבחן, וזאת בתנאי השחרור בערובה שיימצאו בפניו הולמים ומתאימים להשגת מטרת המעצר בעניינו.

עד להחלטת בית המשפט המחוזי כמפורט לעיל, ישאר המשיב במעצר.