בש"פ 4654/10 עלאא הרייש נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, לפיה נעצר העורר עד סיום ההליכים המשפטיים נגדו. כתב האישום מייחס לעורר ולאחיו ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ושיבוש הליכי משפט. על פי המתואר בכתב האישום, ארבו העורר ואחיו למתלונן בהיותם מצוידים במוטות ברזל. משהבחינו במתלונן, הכה אותו העורר בראשו באמצעות מוט הברזל ובהמשך הכו העורר ואחיו את המתלונן בשנית. כתוצאה מכך התמוטט המתלונן ואיבד את הכרתו. האחים הוסיפו להכותו באמצעות הכלי האמור בעודו שרוע על הקרקע. ברקע לאירוע – סכסוך משפחתי בין משפחות המתלונן והעורר. המתלונן נחבל קשות, נזקק לאשפוז ממושך ונגרמו לו שברים בשלוש צלעות ובזיזים של חוליות הגב. בהחלטה מנומקת קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר וכן בדבר היעדרה של חלופה חרף המלצת שירות המבחן.

הסנגורית מלינה על כך שלא הוענק המשקל הראוי להשקפתה לתסקיר והדגישה כי אין בסיס למסקנה שהעורר לא התייצב לחקירה. לדבריה, העורר לא ידע שהוא מוזמן להתייצב. התביעה סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא, בציינה כי אחיו של העורר טרם אותר ושזוהי סיבה מחזקת להמשך מעצרו של העורר. הסנגורית התנגדה לנימוק זה מהטעם שהעורר אינו יכול להחליט עבור אחיו אם להתייצב אם לאו.

2.

בית משפט קמא נתן משקל לממד האכזריות שהפגינו העורר ואחיו כלפי המתלונן. אלימות בדרגה כזאת יוצרת חזקת מסוכנות ברמה גבוהה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי עיון בחומר מלמד שהעורר שיקר באשר למקום הימצאו לחוקר משטרה. כמו כן, דו"ח השוטר מלמד כי בכל מקרה הודיע לעורר שהוא מוזמן לחקירה, אך הלה לא התייצב. נקודות אלה מבססות יסוד לחשש להימלטות ולשיבוש מהלכי חקירה, אם כי נדמה שהעיקר הוא המסוכנות העולה מרמת האלימות שהפגין העורר לכאורה כלפי המתלונן. על רקע זה, לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להעניק משקל מכריע להמלצת שירות המבחן או להיעדר עברו הפלילי של העורר. גם בלא קשר לאי איתורו של אחיו, החלטת בית משפט קמא אינה מגלה כל טעות.

3.

הערר נדחה.