בש"פ 4657/07 יורם אזולאי נ. מדינת ישראל

1.

בכתב האישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, מואשם העורר בביצוע שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה. על פי הנטען בכתב האישום, ישב העורר בפאב באשקלון ובשולחן לצידו הסב המתלונן. לפתע קם העורר, נטל סכין מהשולחן, ניגש אל המתלונן וניסה לדקרו בצוארו, תוך שהוא דוחף אותו אל מחוץ לפאב. הוא שב לתוך הפאב, נטל סכין חדה יותר, ניגש למקום מחוץ לפאב בו הותיר את המתלונן ודקר אותו בסכין בצד השמאלי של חזהו.

המתלונן הובהל לבית החולים. במהלך ניתוח נכרתו לו הטחול וחלק מהלבלב, נמצאה פגיעה בעורק הלבלב ובסרעפת, ובעת הגשת כתב האישום – עשרה ימים לאחר האירוע – נותר המתלונן באשפוז.

ביום 20.5.07 נעתר בית המשפט קמא (כבוד השופט א' יעקב) לבקשת המדינה, והורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו. בפני ערר שהגיש העורר כנגד אותה ההחלטה.

2.

העורר לא חלק בבית המשפט קמא, ואין חולק הוא גם עתה, על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. טענתו הינה, כי היה מקום להסתפק בעניינו בחלופת המעצר שהציע – מעצר בית בבית הוריו.

דין הערר להדחות. בהחלטתו עמד כבוד השופט א' יעקב על המסוכנות הקשה הנשקפת מהעורר כעולה מהמעשים המיוחסים לו והמוכחים לכאורה. ללא כל התגרות, קם העורר, אחז בסכין וניסה לדקור המתלונן בצוארו, תוך שהוא דוחף אותו מחוץ למבנה. או אז, בקור רוח, שב לפאב, נטל סכין חדה מהקודמת ונעץ אותה עמוקות בחזהו של המתלונן, תוך גרימת חבלות קשות ביותר שאך כפסע בינן לבין תוצאה קטלנית.

על כך יש להוסיף את עברו המכביד של העורר בפלילים משך עשרים השנים האחרונות, הכולל עבירות אלימות, סמים, רכוש והפרת הוראה חוקית.

המעשים בהם מואשם העורר, תוצאתם הקשה ביותר, ועברו המכביד בפלילים, שוללים על פני הדברים תוצאה אחרת לבד ממעצרו עד תום ההליכים.

בדין דחה בית המשפט קמא את שחרורו לחלופה שהוצעה על ידו, שכן בעניינו של עורר זה לא תימצא חלופה שיהיה בה להשיג את מטרת המעצר, דהיינו הגנת הציבור מפני מסוכנותו הקשה והנמהרת.

הערר נדחה.