בש"פ 4664/98 עומר מנסור נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע. צר'ניאק) הורתה על מעצר העוררים עד תום ההליכים נגדם בגין כתב אישום המייחס לנאשם 1 עבירת רצח ולעוררים 1 ו2- עבירות בנשק שלא כדין ואיומים.

2.על כך הערר של העוררים 1 ו2-, בו מותקפת בעיקר קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה. לטענת הסניגור המלומד, לבד מסתירות מהותיות בדברי העדים שמסרו - לדבריו - גרסאות שונות לאירוע, עומדת לעוררים טענה של הגנה עצמית, וכל שעשו, עשו תוך תגובה לאיום. לחילופין, יש להסתפק בחלופת מעצר.

3.בניתוח תמציתי וענייני, בדקה השופטת המלומדת בהחלטתה את חומר הראיות וציינה את הראיות המהוות תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתם של העוררים. שני עדים מעידים כי הנאשם 1 הוא זה שהביא מהבית את האקדח שקליעיו נמצאו בגוף הקורבן. אביו של הנאשם 1 העיד, שאת אקדחו - הוא האקדח שקליעיו נמצאו בגוף הקורבן - נוהג הוא להשאיר בבית במגירה פתוחה. הנאשם 1 מתגורר בבית אביו. בשש הודעות שנגבו מהנאשם 1, הגיב הוא תגובות בחלקן מתחמקות, בחלקן תמוהות ובחלקן מופרכות. בדיקת פרופרינט, הצביעה על כך שהוא בא במגע עם מתכת. הסתירות בדברי עדי המפתח עליהן הצביעה הסניגור המלומד, אינן מהותיות ואינן יורדות לשורש הדברים המרכזיים עליהם הם מעידים, כפי שקבעה השופטת קמא, מה עוד, שלשני העדים חמדי ואכרמי לא היתה סיבה להעליל על הנאשם 1, באשר הם מצידו, או לפחות אינם נגדו. אומנם גרסאות העדים אינם הומגניות ועל בית המשפט שישמע את הראיות יהיה למיין, לסנן, לקבוע מהימנות ולתת לראיות את משקלן הראוי, אולם, בשלב זה, לצורך שאלת קיומן של ראיות לכאורה, אין בטענות שהועלו כדי לקעקע את קביעות בית המשפט המחוזי.

4.עדויותיהם של מספר עדים מאששות לכאורה, בגרעינן הקשה, את אשמתו הלכאורית של נאשם 1. לכך מתווספת חולשת גרסאותיהם של העוררים עצמם והסתירות שבינן לבין גרסאות של עדים אחרים.

5.אשר לטענת הגנה עצמית שמועלית לחילופין, תמהה אני תמיהה כפולה: ראשית, כיצד זה שהעוררים עצמם לא טענו להגנה עצמית. שנית, כיצד ניתן להתכחש מכל וכל להחזקת נשק ולאיומים באמצעותו ולירי בו, ולטעון לחילופין להגנה עצמית? טענת ההגנה עצמית מגלמת בתוכה את עשיית המעשה האסור, תוך השענות על הצדק חוקי לעשייתו מחמת הגנה עצמית. בכל מקרה, אין בטיעון שהועלה כדי להעמיד טענה זו על בסיס איתן במידה הפוגעת בראיות הלכאוריות.

6.מכאן, ששותפה אני למסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הונחה תשתית ראיתיית לכאורית מספקת המקימה עילת מעצר. עם זאת, שומה עלינו, על פי מצוות המחוקק, לבדוק אפשרות של חלופת מעצר שתשיג את תכלית המעצר.

נאשם 1 מואשם ברצח. קופת שרצים של הרשעות קודמות תלויה לו מאחוריו, ביניהן, שוד מזוין. המעשים המיוחסים לו מקימים נגדו חזקת מסוכנות שלא הופרכה. אינני סבורה שחלופת מעצר תשיג את תכליתו ותרחיק את הסיכון הנשקף מנאשם 1 לציבור וליחידיו.

לפיכך מוצדק מעצרו עד תום ההליכים נגדו, כפי שקבע בית משפט קמא, שעל החלטתו לא הגיש ערר.

7.לא כך לגבי עוררים 1 ו2-. לעורר 1 יוחס בכתב האישום, כי בשלב מסויים של חילופי דברים בין המנוח לעוררים, במהלך מריבה בה השתתפו אנשים נוספים, איים עורר 1 על המנוח באקדח שברשותו. המנוח הוציא מידיו של עורר 1 את האקדח ובמהלך המאבק נפלטה יריה שפגעה בירכו של עורר 2. במאבק זה לא נעשה ירי מכוון בנשק והכדור שנפלט פגע כאמור באקראי בעורר 2 ולא במנוח.

כלפי עורר 2 נטען, כי הוא נטל חלק במריבה, קילל את המנוח ולאחר שהמנוח נורה בידי הנאשם 1, נטל עורר 2 מידי המנוח אקדח שהאחרון החזיק בידו.

8.בנסיבות אלה, נראה לי כי ראוי להסתפק בחלופת מעצר לגבי עוררים 1 ו2-, במעצר בית מוחלט ובתנאים נוספים. מאחר ואין בידי נתונים וכלים לבדוק את התנאים ההולמים, מוחזר התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיעשה כן.

עד שיקבעו וימולאו תנאי החלופה, יישארו העוררים 1 ו2- במעצר.