בש"פ 4676/10 מדינת ישראל נ. אנטולי אחילצ'נקו

1.

מונחת בפני בקשה להארכת מעצר של 90 יום לפי סעיף 62 ל חוק סדר דין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן:' חוק המעצרים '). המשיבים הואשמו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות ונעצרו עד לתום ההליכים. המשפט מתקדם באופן שהכרעת הדין בעניינם של המשיבים אמורה להינתן ביום 14.7.10.

2.

הסניגור הודיע בכתב טרם הדיון כי הוא מסכים להמשך מעצר המשיבים עד למועד מתן הכרעת הדין האמור. במהלך הדיון לפני הודיע כי הוא מסכים להארכת מעצר של 45 ימים. מנקודת המבט לפיה תפקידו של בית משפט זה כמפקח על קצב שמיעת המשפט, על פי המועדים שנקבעו בהוראות החוק, עולה כי המשפט מתקדם בקצב סביר בנסיבות העניין. הכרעת הדין תינתן כשבועיים לאחר תום תקופת תשעת החודשים ממועד הגשת כתב האישום - תאריך 27.6.10. במצב זה, איני רואה מדוע להגביל את תקופת המעצר לפחות מ-90 יום. נדמה כי קיימים שלושה תרחישים דיוניים אפשריים: האחד, הנאשמים יורשעו בעבירות המיוחסות להן; השני, הנאשמים יזוכו מביצוע כל העבירות; השלישי, הנאשמים יורשעו בחלק מן העבירות המיוחסות להם. על פי התרחיש הראשון – תקופת הארכה של תשעים יום נחוצה כדי להשלים את שלב טיעוני העונש למתן גזר הדין. אם יתממש התרחיש השני - ישוחררו המשיבים. באשר לתרחיש השלישי -

הרי שגם אם בית משפט זה יורה על המשך מעצרם לתקופה של 90 יום, הסניגור יהא רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר בסוגיית המעצר עד תום ההליכים. הנה כי כן, על פי כל אחד משלושת התרחישים שתוארו דין בקשת המדינה להתקבל, נכון למועד זה.

3.

סוף דבר, הנני מורה מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים, על המשך מעצרם של המשיבים ב-90 יום נוספים החל מתאריך 27.6.10 או עד מתן פסק הדין בת"פ 8244/09, לפי המוקדם.