בש"פ 4678/98 שאוכת סאלח נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום, שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

העורר הועמד לדין בגין מסכת מעשים של תקיפה, איומים, השגת גבול, כליאת שווא והיזק בזדון, שהיו מכוונים, כולם כאחד, כנגד מי שהייתה חברתו של העורר והודיעה לו על ניתוק הקשר ביניהם.

המעשים המיוחסים לו אירעו כולם בחודש יוני 1998 ומצאו ביטוי בהטרדות טלפוניות, בכניסה לדירתה שלא כדין בפגיעה בגופה, בהפחדתה בהקטנתה ובדברי איום שאם לא תחזור אליו יהרוג אותה ואת עצמו.

2.בית משפט השלום שהורה על מעצרו של העורר פירט בהחלטתו את כל הנסיבות הקשורות במערכת היחסים בין העורר וחברתו ואת מסכת מעשיו שהיוו את נשוא ההאשמות שיוחסו לו ולא אחזור עליהן.

3.המתלוננת היא עובדת זרה השוהה בישראל שלא כדין ועל אף שהצהירה שהיא עומדת לעזוב את הארץ, לא עשתה כן עד כה וכפי שהבהירה באת-כוחה של המשיבה, מטופל עניינה באותו אופן כפי שמטופל עניינם של אלפי עובדים אחרים השוהים בישראל שלא כדין ואין כוונה לגרשה, שכן אין מגרשים עובדים זרים, אלא אם כן המשטרה מבקשת זאת עקב מעורבותם במעשים פליליים.

4.בכל מקרה, טוענת היא, כי אין לקשור את מסוכנותו של העורר בהימצאותה של המתלוננת בארץ שלא כדין ואין להעביר מסר לפיו יש לגרש את הקורבן מן הארץ, על מנת שהעבריין יוכל להשתחרר ממעצרו.

5.המתלוננת העידה עדות מוקדמת והחלטתו של בית משפט קמא ניתנה לאחר מסירת עדותה, כשזו מצויה לפניו והוא התייחס אליה בצורה ראויה.

6.בא כוח המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, לא בבית-משפט השלום וגם לא בבית המשפט המחוזי. בבית-משפט זה, העלה הוא טענות לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, במובן זה, שאין בראיות הלכאוריות הקיימות כדי להצדיק מעצר ודי בחלופת מעצר.

7.דין הערר להידחות. העורר התנהג כלפי חברתו לשעבר בצורה אובססיבית ובלתי רציונלית והתנהגותו ודבריו מעידים עליו שהוא מסכן את שלמות גופה ואולי אף את חייה של המתלוננת. עובדת שהותה בארץ שלא כדין איננה מקטינה את עוצמת המסוכנות הטמונה בעורר כלפיה. גם אם אין העורר מסוכן לציבור בכללותו או ליחידים מתוכו - למעט המתלוננת עצמה - די בכך שהסיכון למתלוננת הוא ממשי, מוחשי רציני וכי חייה של המתלוננת מאויימים, כדי שלא לשחררו מן המעצר ולו בתנאים.

8.אמנם, אין לעורר עבר פלילי מכביד אולם יחד עם זאת, תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי של 3 חודשים בר הפעלה בגין עבירת תקיפה איומים ובעברו עבירה של נזק לרכוש במזיד.

9.לצערנו, פשתה במקומותינו אלימות של גברים נגד נשותיהם או חברותיהם לחיים, אשר לא פעם מסתיימת באסון טראגי אין להקל ראש באיומים מסוג האיומים שהיפנה העורר כלפי המתלוננת, אשר כפי הנראה אינו משלים עם עזיבתה אותו אין לקחת סכונים בענין זה.

10.במצב דברים זה, אין מקום לשחרר את העורר בתנאים. אין לקחת סכון של מתן אמון בעורר שלא יחזור על מעשיו ולא יממש את איומיו, משום שהפרתו של אותו אמון עלולה להיות טראגית ובלתי הפיכה.

11.הערר נדחה. המשיבה תעמוד על המשמר באופן שאם המתלוננת תעזוב את הארץ, יובא הדבר לידיעת בא כוחו של העורר, שיוכל לחדש את הבקשה.