בש"פ 4679/05מדינת ישראל נ. פארס טבאג'ה

בקשה להארכת מעצר שישית מעבר לתקופה של תשעה החודשים הקבועה בחוק, לתקופה נוספת של תשעים יום מיום 25.5.05 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 461/02 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המועד המוקדם מביניהם.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה, ועבירות בנשק. מכתב האישום עולה כי המשיב הגיע לבית עסקו של המנוח, וירה בו באמצעות אקדח, מספר יריות ממרחק קצר ביותר. לאחר הירי נמלט המשיב מהמקום, והטמין את האקדח ופריטי הלבוש שהיו עליו בקרבת מקום. כתוצאה מהירי הובהל המנוח לבית החולים, ונפטר מפצעיו זמן קצר לאחר מכן.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' ג'רג'ורה) קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב. כן נקבע, כי העבירות בהן הואשם המשיב מעלות חזקת מסוכנות על-פי דין. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

במהלך תשעת החודשים הראשונים, עת התנהלו ההליכים נגד המשיב, נידון המשיב ביום 23.6.03 לשנת מאסר בפועל בת.פ. 10557/02 בבית המשפט לתעבורה בחדרה, בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה. לפיכך, נדחתה בקשת הארכת המעצר הראשונה. עם זאת נקבע, כי שחרורו של המשיב ממעצר מותנה בכך שבעת ריצוי עונש המאסר לא יינתנו לו חופשות.

ביום 21.4.04 הסתיימה פרשת התביעה, והחלה פרשת ההגנה. לקראת מועד שחרור המשיב מהמאסר שנגזר עליו בת"פ 10557/02 הוגשה בקשה נוספת למעצרו. בית המשפט הורה על מעצרו של המשיב למשך תשעים ימים החל ביום 1.6.04. בקשות שלישית ורביעית להארכת מעצרו של המשיב מימים 23.8.04 ו-25.11.04 התקבלו בהסכמת המשיב.

ביום 11.1.05 הגיש בא-כוח המשיב בקשה למתן צו הסתכלות, אליה צורפה חוות דעת פסיכיאטרית לפיה המשיב מצוי במצב פסיכוטי חריף, ואינו כשיר לעמוד לדין. בית המשפט הורה כי הפסיכיאטר המחוזי ימציא חוות דעתו, על-פי סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991, אם המשיב כשיר לעמוד לדין.

ביום 20.2.05 הוגשה בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב. בית המשפט קבע כי "אילוצים שונים האטו את מהלך הדברים, חלקם בעטייה של הסנגוריה", וכי המשפט קרוב לסיומו. כמו כן, ציין בית המשפט את מסוכנות המשיב, את עברו הפלילי והחשש שיימלט אם ישוחרר. לפיכך הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל ביום 24.2.05.

היום עומדת לפניי בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים.

לטענת המבקשת, מסוכנותו של המשיב רבה מאוד, וזאת לאור חומרת המעשים המיוחסים לו ועברו הפלילי המכביד, בגינו ריצה עונשי מאסר בפועל והוטלו עליו עונשי מאסר על תנאי. לטענתה, קיים חשש כי המשיב יימלט מאימת הדין אם ישוחרר למשמורת, וזאת לאור הרשעה קודמת בעבירה של בריחה ממשמורת חוקית. על כך מוסיפה המבקשת כי משפטו של המשיב עומד בפני סיום, ומצוי לאחר סיום פרשת התביעה ורובה של פרשת ההגנה למעט עדותם של הפסיכיאטרים מטעם ההגנה והתביעה. לפיכך, לטענתה, קיים סיכוי גבוה ששמיעת הראיות תסתיים במהלך תקופת המעצר המבוקשת.

לטענת בא-כוח המשיב המשפט רחוק מסיומו, שכן טרם נשמעו עדותם של הפסיכיאטרים, ושל ראיד ביאדי, עד תביעה שהורשע בסיוע לאחר מעשה, אשר לטענת בא-כוח המשיב חלו התפתחויות בעניינו היכולות להשפיע על המשפט, ועל-כן הוא יבקש להעידו בשנית. זאת נוסף על כתיבת הסיכומים ומתן הכרעת הדין.

הצדדים חלוקים ביניהם בדבר הסיבות המעכבות את סיום המשפט. המבקשת טוענת, שפרשת התביעה הסתיימה עוד באפריל 2004. מאז, היא טוענת, ההגנה מתנהלת באיטיות ועד היום לא הגישה חוות דעת רפואית מטעמה לגבי מצבו הנפשי של המשיב, שהיא הסוגיה היחידה שנותרה לדיון. ב"כ המשיב טוען שבגלל אילוץ הנובע משהותו בחו"ל של עד הגנה חיוני (חורי רביע), לא ניתן היה להתקדם במשפט עד לחודש אפריל השנה. התרשמותי היא שבשלב הנוכחי העיכוב בשמיעת המשפט מקורו בהגנה. גם אם חלק מהעיכוב נבע משהותו בחו"ל של עד ההגנה, שעליו למשיב לא הייתה שליטה, מדובר באילוץ הנובע מצרכי ההגנה והוא אינו מצדיק להטיל על הציבור את הסיכון הכרוך בשחרורו של המשיב.

ללא קשר לסיבת העיכוב בשמיעת התיק, אני סבור שלאור המסוכנות הרבה הטמונה במשיב, הן לאור העבירות החמורות המיוחסות לו, והן לאור עברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות אלימות, רכוש, סמים ומין, בגינן אף ריצה עונשי מאסר, ולאור החשש להימלטות מן הדין, העולה מהרשעתו של המשיב בעבר בבריחה ממשמורת חוקית, יש להיעתר לבקשה.

לפיכך, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 25.5.05 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.