בש"פ 4680/09 מדינת ישראל נ. פלוני

בעקבות הכרות דרך האינטרנט, פגש המשיב את המתלוננת בחודש ספטמבר 2008, ובשלב כלשהו הם הלכו לשפת הים, שם החליפו נשיקות. כאשר נגע המשיב בחזה של המתלוננת, היא דרשה ממנו לחדול מכך, ואף הבהירה לו שהיא מתנגדת לקיים עמו מגע מיני. המשיב הרפה ממנה, אולם אז שיכנעה לסור עמו לאתר בניה, שם תקף אותה, ותוך שימוש בכוח ביצע בה מעשה סדום ובעל אותה.

עם הגשתו של כתב האישום בחודש ספטמבר 2008, עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי נעתר לה. עתה, משחלפו תשעה חודשים, עותרת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. לבקשה זו התנגד המשיב באמצעות בא-כוחו, עו"ד שאדי חסן.

נקודת המוצא לדיון היא העובדה שנקבעה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בחודש אלול התשס"ח (ספטמבר 2008), ועליה לא השיג המשיב, היינו, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחתו של כתב האישום. נוכח עובדה זו, שוב אין ספק כי קמה בעניינו של המשיב עילת מעצר, הואיל ומסוכנותו גלויה על פניה ואינה טעונה הוכחה. חרף זאת, החליט בית המשפט המחוזי לבדוק חלופת מעצר אותה הציע המשיב, והוא עשה זאת באמצעות שרות המבחן שהניח בפני הערכאה קמא מספר תסקירים. באלה נדונה בהרחבה השאלה אם יש בחלופה המוצעת כדי לאיין את סכנתו של המשיב על ידי קיום פיקוח הולם על תנועותיו, ובסופו של יום השיב על כך שרות המבחן בשלילה.

עינינו הרואות, כי היתה נכונות לבחון בכובד ראש את שאלת המשך מעצרו של המשיב, ומקל וחומר שיש לעשות זאת עתה נוכח העובדה שמשפטו רחוק מסיומו. אולם, לצורך כך על המשיב להציע חלופה אחרת שתיתן מענה לסכנה הנשקפת ממנו, וכל עוד לא עשה זאת, אין מנוס מלהוסיף ולהחזיקו במעצר.

אי לכך, מוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 14.6.09 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1174/08 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.