בש"פ 4683/06 ראתב אבו עצא נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגנית הנשיא השופטת ר' אבידע) מיום 11.5.2006, בה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.בכתב האישום מיום 23.2.2006 יוחסו לעורר עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה ללא רישיון נהיגה. על פי הנטען בכתב האישום בתאריך 11.2.2006 בשעת לילה מאוחרת, נהג העורר ברכב מסוג פולקסווגן גולף (להלן: רכב הגולף ) בבאר שבע, חרף העובדה שאין לו ומעולם לא היה לו רישיון נהיגה. קצין המשטרה רפי אבוהרון (להלן: הקצין אבוהרון ) הבחין בנאשם המוכר לו, בשעה שהאחרון עצר את רכבו ליד קיוסק. הקצין אבוהרון עצר את הרכב המשטרתי במקביל לרכב העורר וסימן לו לעצור בצד. העורר נהג כמי שמתכווין לעשות כן, אך לפתע פתח בנסיעה מהירה ופרועה, תוך חציית רמזור באור אדום, עד שכלי רכב אחרים נאלצו לבלום בלימת חרום כדי למנוע התנגשות עימו. הקצין אבוהרון דלק אחר העורר, הפעיל אור כחול מהבהב וכרז לעורר לעצור. האחרון לא שעה להוראותיו, המשיך בנסיעה מהירה ופרועה תוך חציית מספר רמזורים באור אדום, חמק ממחסום משטרתי, עבר לנתיב הנסיעה הנגדי וכמעט שהתנגש ברכב משטרתי ובכלי רכב אחרים שנסעו מולו. הקצין אבוהרון ושוטר נוסף המשיכו לדלוק אחריו אך העורר שנסע במהירות של כ- 200 קמ"ש הצליח להימלט. ימים ספורים לאחר מכן, כמפורט באישום השני, נתפס העורר כשהוא נוהג ברכב מסוג טויוטה בתל שבע, למרות שלא היה לו רישיון נהיגה.

3.עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. העורר טען כי אין בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו באישום הראשון, ובפרט, כך טען, אין כל תימוכין לעמדת המשיבה כי הוא זה שנהג ברכב ביום 11.2.2006. בהחלטתו מיום 16.3.2006 קבע בית המשפט המחוזי לאחר עיון בחומר הראיות כי נחה דעתו שבידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. בית המשפט ציין כי אמנם חומר החקירה ביחס לאירוע הראשון מעורר קשיים מסוימים - כך תיק פרטי אירוע לגבי אירוע זה נפתח רק עם מעצרו של העורר בעקבות האירוע השני, ביומן האירועים לא מופיע שמו של העורר וכן שמו של העורר לא מוזכר בהקלטות המרדף. עם זאת ציין בית המשפט כי המשיבה הציגה הסברים לקשיים אלה, ומכל מקום לא די בהם כדי לשלול את קיומן של ראיות לכאורה, שכן הקצין אבוהרון ציין מפורשות בדו"ח הפעולה כי זיהה את העורר וכן דו"ח הפעולה של רפ"ק ליאור זוהר מלמד כי יום לאחר האירוע הראשון נערך חיפוש אחר העורר. עוד ציין בית המשפט כי נמצאו טביעות אצבע של העורר על הרכב ועל דיסק שהיה בתוכו, בלא שהעורר נתן לכך הסבר כלשהו. עם זאת הורה בית המשפט לשירות המבחן לבדוק חלופת מעצר שהוצעה על ידי העורר.

4.בתסקיר המעצר מיום 9.5.2006 קבע שירות המבחן כי חלופת המעצר שהוצעה בבית דודו של העורר, המתגורר על יד נבטים, מתאימה ועומדת בקריטריונים הנדרשים, ואולם לא הסתיר את התלבטותו לעניין מתן ההמלצה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. שירות המבחן ציין בהקשר זה כי אף שחלופת המעצר הינה מתאימה וסמכותית, העורר הינו בעל מאפיינים התנהגותיים בעייתיים מאוד וקיים סיכון להישנות התנהגות בעייתית מצידו בעתיד. בסופו של דבר קבע שירות המבחן כי הוא נוטה להמליץ על השחרור לחלופת המעצר בתנאי מעצר בית מלא, בעיקר עקב התרשמותו מרצינותה של החלופה שהוצעה. שירות המבחן הוסיף והמליץ כי על מנת לחזק את גבולות הפיקוח תיקבע ערבות כספית מתאימה מצד האחראים לחלופה, וכן המליץ להעמיד את העורר, יליד 1984, בפיקוח מעצר של שירות המבחן לתקופה בת שישה חודשים.

5.ביום 11.5.2006 לאחר קבלת תסקיר המעצר, נערך בעניין זה דיון בבית המשפט המחוזי. בהחלטתו מאותו יום ציין בית המשפט כי על אף שהעורר הינו צעיר כבן 21, עברו הפלילי מכביד יחסית והוא כולל עבירות של גניבת רכב, בריחה ממשמורת חוקית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, פריצות לכלי רכב ועוד. בית המשפט הוסיף וציין כי העורר נידון בעבר לעונשי מאסר, ואת עונש המאסר האחרון סיים לרצות באוקטובר 2005. עוד ציין בית המשפט כי שירות המבחן קבע בתסקיר המעצר כי קיימת לגבי העורר רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עבריינית ופורצת גבולות, וכי על אף שהתרשם בחיוב מהערב המוצע, ספק בעיניו אם יש באפשרותו להוות גורם מרסן לעורר נוכח עברו הפלילי ודפוסי התנהגותו בעבר. בית המשפט הוסיף וציין כי מדברי הערב עולה כי הוא מתגורר כשבעה קילומטרים מתל שבע, מקום מגורי העורר, וכי אין במרחק האמור כדי להרחיק את העורר מסביבתו. על כן קבע בית המשפט כי לא ניתן בנסיבות אלה להבטיח באמצעות החלופה שהוצעה את מטרות המעצר, והורה כאמור על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

6.מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה נגדו. העורר מציין כי במקום להחליט על סמך הראיות שהיו בפניו, דחה בית המשפט מספר פעמים את הדיונים בבקשת המשיבה לעוצרו, ונתן למשיבה הזדמנות לבדוק את טענותיו. העורר טוען כי יום אחד בלבד לפני הדיון האחרון שהתקיים בעניין מעצרו, הגישה המשיבה את דו"ח הפעולה של רפ"ק זוהר, שנערך ביום 12.2.2006, אך לא הסבירה היכן היה הדו"ח עד לאותו מועד. העורר שב ומציין את הקשיים הנוספים הקיימים בחומר החקירה. כך לטענתו התיק הנוגע לפרטי האירוע הראשון נפתח רק לאחר מעצרו בעקבות האירוע השני. כמו כן טוען העורר כי בהקלטות המרדף באירוע הראשון לא מוזכר שמו ולא מוזכר כי עבר באור אדום או כי נהג בפראות. העורר טוען עוד כי כתב האישום בנוי כולו על זיהויו על ידי הקצין אבוהרון, אך לא הוצגה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי הקצין אבוהרון הכיר את העורר קודם לכן. לבסוף טוען העורר כי רכב הגולף רשום על שם אדם אחר – מוחמד אלווקילי, אך המשטרה בחרה שלא לחקור אותו. נוכח כל אלה טוען העורר כי קיימים קשיים בראיות התביעה, המצדיקים את שחרורו לחלופת המעצר.

העורר מוסיף וטוען כי שגה בית משפט קמא בדחותו את חלופת המעצר עליה המליץ שירות המבחן, והוא מציין כי הרשעתו האחרונה היא משנת 2004 על עבירה שביצע בשנת 2003. כך שלמעשה מזה תקופה ארוכה לא הורשע בביצוע עבירות. העורר טוען כי חלופת המעצר נשללה אך ורק בשל קרבת מקום מגורי הערב לתל שבע. בהקשר זה טוען העורר כי חלופת המעצר המוצעת, אצל הערב שהינו אדם מבוגר ומכובד הגר מחוץ ליישובו של העורר, מהווה הרחקה מהסביבה הבעייתית אליה השתייך בעבר. עוד טוען העורר כי אין לו כל חלופת מעצר מרוחקת יותר שכן החברה הבדואית אליה הוא משתייך מתגוררת בדרום במבנה של חמולות, ורק מעטים מבני משפחתו מתגוררים מחוץ לתל שבע. העורר טוען כי היה נכון לאזן את החשש הנובע מאי הרחקתו בצורה מספקת באמצעות הטלת ערובה גבוהה או הגבלות נוספות.

המדינה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי ומתנגדת לחלופה בעניינו של העורר.

7.לאחר שבחנתי את חומר הראיות אני סבורה שצדק בית משפט קמא בקובעו כי קיימות במקרה דנן ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו. דו"ח הפעולה של הקצין אבוהרון מיום 11.2.2006 מציין מפורשות כי הנהג ברכב הגולף היה העורר, וכן מתוארת בו בפירוט הימלטותו של העורר באותו רכב תוך נהיגה פרועה. כמו כן, דו"ח הפעולה של רפ"ק זוהר מלמד כי כבר ביום 12.2.2006 נערך חיפוש אחר העורר בעקבות האירוע מיום 11.2.2006. זאת ועוד. מחוץ לרכב ועל חפצים בתוכו נמצאו טביעות אצבע של העורר בלא שניתן לכך הסבר מצידו. אדרבא, העורר טען בחקירתו בתוקף כי אינו מכיר כלל את רכב הגולף, למרות הראיות הקושרות אותו לכאורה לרכב זה. נוכח מכלול חומר הראיות לכאורה, אני סבורה שהקשיים המסוימים המתעוררים לגביו שעליהם הצביע העורר, אין בהם כדי לכרסם בתשתית הראייתית במידה המצדיקה את שחרורו לחלופה. עילת המעצר במקרה הנדון ברורה שכן המעשים המיוחסים לעורר מעידים על מסוכנות רבה לציבור, המתעצמת נוכח העובדה שבגילו הצעיר כבר הספיק לצבור עבירות נוספות מאותו סוג, בגינן ריצה עונשי מאסר.

8.אשר לדחיית חלופת המעצר שהוצעה. בתסקיר המעצר ציין שירות המבחן כי התלבט אם להמליץ על שחרורו של העורר לחלופה המוצעת, בקובעו כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות עבריינית ופורצת גבולות מצידו בעתיד. עברו הפלילי של העורר הכולל הרשעות בעבירות רכב, בריחה ממשמורת, עבירות נגד שוטרים, הפרת הוראה חוקית, רכוש, התחזות, ואיומים, יש בו כדי לבסס את החשש שהביע שירות המבחן, בייחוד נוכח העובדה שהעורר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו במקרה הנדון חודשים ספורים לאחר שחרורו מן המאסר. נוכח כל האמור לעיל, נראה כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי חלופת המעצר המוצעת, שאינה מנתקת את העורר מסביבת מגוריו, אין בה כדי לאיין את מסוכנותו.

הערר נדחה.