בש"פ 4687/06 אייל אלפסי נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ח' סלוטקי) מיום 5.6.2006, בה קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה לעיון חוזר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.העורר עומד לדין בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות. מכתב האישום נמחקה עבירה של החזקת נשק. ביום 21.5.2006 הודה העורר בעובדות כתב האישום המתוקן, לפיהן ביום 3.1.2006 קשר עם בני חנובוב (להלן: בני ) לשדוד את מעדניית "דליקטס" בשכונה ט' בבאר-שבע. העורר ובני הצטיידו בכובעי גרב ובכפפות, וסמוך לפני השעה 22:00 נכנסו למעדנייה כשהם רעולי פנים ודרשו מן העובדת אשר עמדה מאחורי הדלפק לתת להם כסף. בני החזיק באקדח ונופף בו מול העובדת והעורר התקרב אליה ודרש שתפתח את הקופה ומשעשתה כדבריו הוציא מן הקופה סך של 4,450 ₪, הצמיד את הכסף לגופו ויחד עם בני נמלט מן המקום. העורר ובני חילקו ביניהם את הכסף.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, אך בהחלטתו מיום 19.2.2006 בחר בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' סלוטקי) לאמץ את המלצת שירות המבחן אשר ציין בתסקיר כי מעצרו של העורר יביא להידרדרות במצבו, והורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית חמותו בבאר-שבע, בפיקוח ערבים ובאיזוק אלקטרוני. כחודשיים לאחר מכן, לבקשת חמותו של העורר, שונו תנאי החלופה באופן שמקום הפיקוח על העורר עבר מבית חמותו אל בית אחותו בבאר-שבע (החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע מיום 22.4.2006 (כבוד השופטת ט' שחף) והחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.4.2006).

הבקשה הראשונה לעיון חוזר ולחילוט ערבויות הוגשה על ידי המשיבה ביום 7.5.2006, ובה נטען כי נרשמו במערכת האלקטרונית החל מיום 30.4.2006 מספר יציאות לא מאושרות של העורר מבית אחותו. עוד טענה המשיבה באותו הליך כי בשל אי הסדרת תשלום חשבון הטלפון נחסם הקו בבית אחותו של העורר לשיחות יוצאות וכתוצאה מכך לא ניתן לקיים פיקוח על העורר באמצעות האזיק האלקטרוני. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 12.5.2006, לאחר שחשבון הטלפון שולם והקו חובר אך בית המשפט הדגיש בהחלטתו כי הזהיר את העורר וכי חזר והבהיר למפקחים עליו את תנאי השחרור ואת האחריות שנטלו על עצמם. לא חלפו ימים רבים והמשיבה הגישה בקשה נוספת לעיון חוזר ולחילוט הערבויות בעניינו של העורר. בבקשה זו, אשר הוגשה ביום 5.6.2006, טענה המשיבה כי בשני מועדים שונים ובשלוש הזדמנויות שונות נרשמה קריאה המעידה על הפרת תנאי חלופת המעצר על ידי העורר. פניות טלפוניות אל בית האחות לא נענו וסיירים שיצאו אל הבית בכל אחד משלושה המקרים, לא נענו אף הם. בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות שהצטבר לעניין הפרת תנאי חלופת המעצר כנטען על ידי המשיבה ומצא כי יש ממש בטענות אלה. בית המשפט הוסיף וציין כי בינתיים בדיון שהתקיים ביום 21.5.2006 הודה העורר בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן ועל כן, אף חזקת החפות אינה עומדת לו עוד. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים, כמבוקש.

3.מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בדחותו את גרסתו ואת גרסת המפקחים, לפיה לא הפר את התנאים ולא יצא את בית האחות. העורר טוען כי בית המשפט טעה בכך שלא התחשב בעובדה שבעבר אירעו תקלות שלא תוקנו באזיק האלקטרוני וכן בכך שהמשטרה לא בדקה את טענתו לעניין תקינות האזיק. לחלופין טען העורר כי גם אם היו הפרות מצדו לא התלוותה אליהן כל עבירה המעידה על מסוכנות ועל כן, אין מקום למצות עמו את הדין בגינן בייחוד נוכח העובדה כי הטיעונים לעונש צפויים להישמע בתוך ימים ספורים (ביום 15.6.2006) ובשל ההשפעה העלולה להיות למעצרו על העונש שייגזר. לבסוף טוען העורר כי משנעצר בשנית ביום 4.6.2006 הוא הושאר יושב על כיסא במשרד החקירות מן השעה 16:00 עד לשעה 7:00 בבוקר יום המחרת, כשהוא אזוק ברגליו ובידיו בשל מחסור במקומות כליאה. לטענת העורר, די בהפרת זכויות בוטה זו על מנת להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר. המשיבה מצדה טוענת, כי דין הערר להידחות והיא סומכת ידיה בעניין זה על הנימוקים אשר צוינו בהחלטתו של בית משפט קמא.

4.לאחר בחינת חומר הראיות שנאסף בעניין הפרת תנאי שחרורו של העורר לחלופת מעצר, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא אשר קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת ההפרות הנטענות. בהתחשב בכך וכן בהתחשב בעובדה שבעבר הוזהר העורר והובהרה לו ולמפקחיו החובה להקפיד על תנאי השחרור, נראה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא בבקשה הנוספת לעיון חוזר. תלונתו של העורר לעניין התנאים שבהם הוחזק בחדר החקירות ראוי לה שתיבדק על ידי הגורמים המוסמכים לכך ואני מורה למשיבה לדאוג להעברת התלונה לגורמים אלה ללא דיחוי. אולם, גם אם יימצא כי התלונה מוצדקת אין בה כדי להשליך על החלטת המעצר. העורר הורשע על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות. לעורר עבר פלילי מכביד ובכל הנוגע לחלופת המעצר הוכיח העורר לאחר ההזדמנות הנוספת שניתנה לו בהחלטה מיום 12.5.2006, כי אינו ראוי לאמון.

אשר על כן, הערר נדחה.