בש"פ 4687/97 מדינת ישראל נ. כהן מאיר

1.המשיב מואשם בכתב-אישום שהוגש נגדו בתאריך 1.6.1995 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בעבירה של רצח.

הסניגור שהעמיד לו המשיב, עורך-הדין שלמה רבלסקי, הסכים בשמו כי יעצר עד תום הליכי המשפט, ואף נתן הסכמתו להארכת המעצר מעבר לשנה, ארבע פעמים - שלושה חודשים בכל פעם. בבקשה הרביעית נדרשה הארכת המעצר החל מיום 1.3.1997. באותו יום עצמו, הושעה עורך-דין רבלסקי זמנית על-ידי בית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי-הדין מלעסוק במקצוע של עורך-דין. ברם, על-אף השעייתו, המשיך עורך-דין רבלסקי לייצג את המשיב. כאמור, הוא הסכים בשמו להארכת מעצרו ברביעית ואף ביקש מספר פעמים לדחות דיונים שנקבעו להמשך המשפט, ורק בסופה של תקופת הארכה זו לאחר שעורך-דין רבלסקי לא הופיע לדיונים שנקבעו לבירור המשפט, הודיע המשיב כי בדעתו למנות לעצמו עורך-דין אחר.

בתוך כך מלאה תקופת הארכה הרביעית, והמדינה ביקשה להאריך את המעצר בחמישית בשלושה חודשים. אלא כיוון שהמשיב לא היה מיוצג עוד, הוארך המעצר על-ידי בית-משפט זה במחצית התקופה המבוקשת - היינו עד לתאריך 17.7.1997. בתאריך 29.5.97 הודיע המשיב כי יש בדעתו להעמיד לו סניגור אחר, ומעצרו של המשיב הוארך בהסכמתו בשישית למשך שישה שבועות, עד לתאריך 6.8.1997.

2.בפניי עומדת בקשתה השביעית של המדינה להארכת המעצר בשלושה חודשים.

כאמור, המשיב כלוא למעלה משנתיים - כפליים מתקופת המעצר המירבית - ולנוכח חילופי הסניגורים ועיכוב בירור המשפט שנגרם בשל בקשות חוזרות ונשנות לדחית הדיון על-ידי עורך-הדין רבלסקי, כבר עתה ניתן לצפות כי משפטו של המשיב לא יסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת ויהיו פניות חוזרות להארכת המעצר, שקשה להעריך את מספרן.

3.בנסיבות אלה, על-אף חומרתה של עבירת הרצח, לא הייתי נעתרת לבקשת המדינה אילמלא הסתבך המשיב בתקופת מעצרו בעבירות אלימות שבעקבותיהן הוגשו נגדו שני כתבי-אישום והוטל עליו עונש מאסר כולל של שנה, אותו ריצה באורח חופף למעצרו.

4.מן האמור לעיל עולה: ראשית, כי במחצית התקופה, המעצר היה אך פורמלי. שנית, כי לא חל שינוי בשיקולים שהיו ביסוד מעצרו של המשיב, וכי הוא עלול גם היום, אם ישוחרר ממעצרו, לסכן את הציבור.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הבקשה ומאריכה את מעצרו של המשיב עד ליום 6.11.97 או עד למתן פסק-הדין, הכול לפי המוקדם.