בש"פ 4691/07 יצחק אלמקייס נ. מדינת ישראל

1.

שני העוררים, אחים ממושב ליד בית שמש, מואשמים בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות החזקת נשק וסחר בנשק, לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי הנטען בכתב האישום מכרו העוררים לתושבי חברון בשם מחמד ג'עברי וע'אסן ג'עברי, אקדחים, תחמושת לאקדח, ופצצות תאורה (איש כפי חלקו כמפורט באישום הראשון). באישום השני, מואשם העורר 2 בגניבת רכב שחנה ברחוב בירושלים, הסיע אותו לכפר צוריף בהרי חברון, ושם מכר אותו לתושב המקום.

המדינה ביקשה לעוצרם עד תום ההליכים – ובית המשפט קמא (כבוד השופט י' זילברטל ) נעתר לבקשתה בהחלטתו מיום 24.5.07.

בפני ערר שהגישו השניים כנגד החלטת המעצר.

בהודעת הערר ובטיעוניו על פה, טוען הסנגור עו"ד ליטן, כי חומר החקירה אינו עולה כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעוררים באישום הראשון – לאמור, עבירות החזקת הנשק והסחר בו.

2.

טענותיו אלה של הסנגור נטענו על ידו בפירוט רב בפני בית המשפט קמא, ובהחלטת המעצר מנתח השופט קמא אחת לאחת את חומר החקירה והראיות הלכאוריות העולות מחומר החקירה ממנו כנגד העוררים.

עיינתי אף אני בחומר החקירה שהוצג בפניי במלואו – ומסקנתי כמסקנת כב' השופט זילברטל – כי הדברים עולים כדי ראיות לכאורה. נדבך הראיות המרכזי הינו בהודעה מפורטת שנגבתה ביום 20.11.06 מתושב חברון בשם פהמי אל ג'עברי. אותו פהמי נעצר ביום 20.10.06 בחשד לעבירות בטחוניות, פעילות בארגון טרור וסחר באמל"ח.

בשתי ההודעות הראשונות שנגבו בחקירתו (2.11.06 ו-9.11.06) מגולל פהמי פרטי עסקאות אמל"ח שונות שנערכו על ידו ועל ידי תושבי חברון אחרים – ובהם בן הדוד ע'סאן ג'עברי. באותן הודעות אין התייחסות לעסקאות בנשק שמעורבים בהם העוררים דנן, או אחיו של פהמי, מחמד ג'עברי. אלה מוזכרות על ידו בהודעתו השלישית מיום 20.11.06. באותה הודעה הוא ממשיך ומוסיף פרטים ועסקאות אמל"ח ונשק נוספות – מעבר לאלה שפירט בהודעותיו הקודמות. בין העסקאות הנוספות המוזכרות על ידו – מפרט פהמי את מכירות האקדחים, התחמושת ופצצות התאורה שמכרו העוררים לאחיו מחמד ולע'סאן – כמפורט בכתב האישום.

עו"ד ליטן טוען כי על אף דברים מפורשים אלה שבהודאת פהמי מיום 20.11.06 – מתכרסם תוקפם הלכאורי, נוכח העובדה שהוא לא מזכיר כלל את העוררים ואת עסקאות הנשק האמורות באף אחת משתי הודעותיו הקודמות. הוא מוסיף וטוען כי גם אם ניקח את דברי פהמי באותה הודעה – כפי נתינתם – חסרים הם ההתאמה הנדרשת בכל הנוגע לתאריכי העסקאות, התמורה ששולמה ומקום ביצוע העסקאות. לאור זאת, כך הטענה, מתאיין, או למצער, מתכרסם תוקפה הלכאורי של אותה ההודעה ברמה השוללת הצדקת מעצרם של העוררים.

3.

איני מקבל טענותיו אלה של הסנגור. פרטי העסקאות בנשק שביצעו העוררים על פי הודעתו הנ"ל של פהמי – עולים כדי הפירוט הנדרש לכאורה להוכחתם. באותה הודעה, מוסר פהמי פרטים מזהים לענין שני העוררים, חמש עסקאות נשק שבוצעו על ידם בנוכחותו, מכירת אקדח אחד מסוג "אקדח 16" על ידי העורר 1 למחמד תמורת 1,700 דינר, ואקדח שני מסוג "סטאר" תמורת 1,450 דינר. לדבריו, הכיר את שני העוררים שהיו מגיעים לביתו ולבית אחיו מחמד בחברון ומביאים עמם "מכוניות גנובות ונשקים". בין היתר, מוסר פהמי, כי הוא מכיר את שני העוררים "איציק ואלי": "בערך מלפני שנתיים איציק ואלי מביאים לאחי מחמד ולע'סאן מכוניות גנובות ונשקים. הם באים לבית שלנו (בחברון – י"א) עם הרכבים שהם גונבים אותם לאחי ולע'סאן. ולפני שנה, אלי ואיציק התחילו למכור לאחי מחמד ולע'סאן גם תחמושת ואמל"ח. כמו שאני סיפרתי לך, אני הייתי בחמש פעמים שאלי ואיציק באו לבית שלנו ומכרו לאחי ולע'סאן אמל"חים, אקדחים וכדורים". הוא מוסיף ומספר על פצצות שמכר העורר 2, ועל אקדחים ותחמושת שמכרו שני העוררים.

במסדר זיהוי תמונות מזהה פהמי את שני העוררים. הודעה מפורטת זו די בה כדי ראיות לכאורה. הטענה כי בשתי הודעותיו הקודמות לא התייחס פהמי לעוררים ולעסקאות דנן – אין בה כשלעצמה לגרוע מתוקפה הלכאורי של ההודעה השלישית. עיון ברצף ההודעות שמסר פהמי (שלוש ההודעות הנ"ל והודעה רביעית מיום 22.11.06), מעיד על היחשפותו ההדרגתית בפני חוקריו ביחס לעסקאות האמל"ח והנשק הענפות והרבות עד למאד שהיה מעורב בהן – אם ישירות ואם כעד נוכח לעסקאות שבוצעו על ידי העוררים עם אחיו מחמד, בן דודו ע'סאן ואנשים נוספים.

4.

בחומר החקירה מצויות ראיות לכאורה נוספות התומכות בגירסתו האמורה של פהמי. בשיחת טלפון שנערכה בין העורר 1 לאדם בשם עותמאן, ושהוקלטה בהאזנת סתר, מסר עותמאן לעורר כי פהמי נעצר, כי גם ע'סאן (אחיו של מחמד) בחקירה, וכי פהמי אמר לחוקרים מהיכן מחמד וע'סאן מביאים את הנשק – "…מאלי ומאיציק, וקונה מפה וקונה מפה". שיחת טלפון זו מקימה לכאורה את ההכרות בין הנפשות הפועלות בעסקאות הנשק נשוא האישום הראשון, ותומכת לכאורה בגרסת פהמי בהודעתו השלישית הנ"ל.

5.

די במפורט לעיל לקיום חומר ראיות לכאורי ברמה הנדרשת בשלב זה של בקשת המעצר. גרסתו של פהמי תעמוד בודאי בליבת הליכי המשפט לגופו, וזאת בחקירתו הנגדית על ידי העוררים ובבחינה המוקפדת של יתר ראיותיה הלכאוריות של התביעה.

לעת הזו, מכל מקום, די בראיות הלכאוריות הנ"ל לקיום עילת המעצר לגופה. עילה זו מתבקשת מאליה נוכח המעשים והעבירות המיוחסות לשני העוררים באישום הראשון. סחר אינטנסיבי בנשק ובתחמושת עם תושבי רש"פ המתבצע בעיר חברון וסביבותיה. לבד מהמסוכנות הטבועה במסחר בנשק ובתחמושת כשהוא לעצמו – גם בהיבטו הפלילי "בלבד", הרי שעה שהמדובר במכירות חוזרות ונשנות של אקדחים, תחמושת ופצצות תאורה לתושבי חברון והאזור, מתעצמת אותה המסוכנות שבעתיים, גם בהיבט הסכנה הבטחונית הנודעת לכך בימים ובזמנים אלה. נוכח היקפי הסחר בנשק, המוכחים לכאורה, ונמעני אותו הסחר ואותם כלי הנשק, לא תסכון

חלופה שיהיה בה להשיג את מטרת המעצר.

מתוך כך – אני דוחה את הערר.