בש"פ 4700/01 אורי שיק נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של סחר בנשק, החזקת נשק, ויריות באזור מגורים. על-פי כתב-האישום, מכר העורר לסוכן משטרתי בשלושה אירועים נפרדים שני עפרונות-זיקוקים - המסוגלים לירות כדורי-אקדח - תמורת 1,300 ש"ח, ואף הדגים בפני הסוכן את פעולתם, וכן אקדח תשעה מ"מ מסוג FN

ומחסנית תמורת 5,500 ש"ח. כן נמצאו בהחזקת העורר כדורי נשק מסוגים שונים.

במסגרת חומר-הראיות כנגד העורר, מצויה הקלטה של שיחה בין העורר לבין הסוכן המשטרתי, שבה - בתגובה לשאלה האם יש לו רימוני-יד למכירה - העורר משיב כי אם יוכל, יספק את רימוני-היד המבוקשים.

לבקשת המדינה, הורה בית-המשפט המחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים, לאחר שמצא ראיות לכאורה מספיקות.

בערר שבפניי טען בא-כוח העורר, כי העורר הסתבך במעשי העבירה בשל לחץ שהפעיל עליו הסוכן המשטרתי וכן בהשפעת שותף לעבירה, וכי מזה שנים רבות העורר מנהל חיים נורמטיביים, עובד ומצליח לפרנס את משפחתו. בא-כוח העורר הציע חלופת-מעצר: מגורים בערבה בפיקוח שמעון רמון, המתגורר באזור זה, ואשר הצהיר בפני שירות-המבחן כי מוכן הוא לקבל על עצמו לפקח על העורר.

השאלה העולה היא, האם העורר עסק אומנם בסחר בנשק, שאז נראה לי כי במעבר לאזור הערבה אין כדי להסיר את החשש מפני מסוכנותו.

בחקירתו במשטרה לא סיפק העורר כל הסבר לראיות שנאספו נגדו. מובן הוא, כי ההסברים שמציע הסניגור עבורו אינם מספקים. עם זאת, ניתן להניח כי המשטרה תהא מוכנה, אם העורר ירצה בכך, לרשום מפיו הודעות משלימות, ואם תימצא העילה לכך, יוכל העורר לשוב ולפנות בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו.

עולה מן האמור, כי על-פי חומר הראיות הקיים כיום, קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר עסק בסחר בנשק. אשר-על-כן, אני דוחה את הערר.