בש"פ 4707/09 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

המשיב עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, באשמת ביצועם של אינוס ומעשים מגונים באחייניתו הקטינה, בשני אירועים שהתרחשו בשנת התשס"ז-2007. עוד הוא מואשם בהדחה בחקירה, לאחר שעל-פי החשד איים על המתלוננת לבל תספר לאיש את אשר אירע. כתב-האישום הוגש לבית-המשפט בחודש ספטמבר של אותה שנה, ובעקבות כך נעצר המשיב עד תום ההליכים בענינו. מאז הוארך מעצרו לא פחות משש פעמים, והבקשה שבפני היא להארכה נוספת, שביעית במספר, של תקופת המעצר, בתשעים ימים.

העותרת מסבירה, כי משפטו של המשיב מצוי לקראת סיום, וזאת לאחר שכל עדי התביעה, ובהם המתלוננת, העידו וכך גם המשיב ומומחה מטעמו. דא עקא, במהלך פרשת ההגנה זומנה המתלוננת לשוב ולהעיד, ואז חזרה בה מגרסתה המפלילה וטענה כי בלחצן של דודתה וחברתה היא בדתה את הפרשה מלבה. שתי האחרונות הוזמנו, אפוא, לעדות-הזמה מטעם העותרת, והן צפויות להישמע – במה שמסתמן כדיון ההוכחות האחרון בפרשה – ביום כ"ט בסיוון התשס"ט (21.6.09). המבקשת חוששת כי המשיב יימלט מאימת הדין, וכן היא מצביעה על הסיכון הנשקף ממנו, כפי שעלה, בין היתר, מתסקירו של שירות המבחן. המשיב, מנגד, מטעים את פרק הזמן הארוך בו שוהה הוא במעצר, שאינו מתיישב, להשקפתו, עם היקפו של התיק ומספר העדים המצומצם יחסית שנשמעו בו. עוד הוא עומד על

נסיבותיו האישיות, ובהן גילו המתקדם ועברו הנקי.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה והאזנתי לטיעוני הצדדים על-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן יש קושי להשלים עם תקופת מעצר כה ארוכה, בתיק שהיית מצפה כי שמיעתו תסתיים זה מכבר. עם זאת, אין לכחד כי מן המשיב נשקף סיכון, וכוונתי היא בפרט לחשש מפני ניסיון להשפיע על מי מהעדים – חשש אשר לו אחיזה הן בהתנהגותו של המשיב קודם למעצרו והן בשינוי הפתאומי שחל בגרסת המתלוננת. דומני, כי סיכון זה ניתן יהיה לסלק אם יציע המשיב חלופת מעצר הולמת אשר, מטבע הדברים, תהיה כרוכה בהרחקתו מרחק משמעותי מעיר מגוריה של המתלוננת, ותהיה מלווה בפיקוח מתאים.

3.

אשר על כן, ואף שאיעתר לבקשה זו באופן חלקי, יהיה המשיב רשאי להציע לבית משפט קמא חלופת מעצר, וככל שזו תימצא ראויה, הוא ישוחרר בתנאים אותם יקבע בית המשפט המחוזי. מעצרו של המשיב מוארך אפוא בארבעים וחמישה ימים מיום 13.6.09 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1130/07 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.