בש"פ 4715/00 אלון סוניני נ. מדינת ישראל

לפנינו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה ערר על החלטת בית משפט השלום שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העורר הורשע בסחר בסמים מסוג קוקאין אותם מכר לסוכן.

לא היתה מחלוקת בדבר קיום ראיות לכאורה והמחלוקת היתה בשאלת חלופת מעצר לצורך גמילה משום סיכויי השיקום.

הסניגור המלומד טען שתי טענות מרכזיות: האחת, טענה לפיה ראוי לשחרר את העורר בתנאים מתאימים על מנת שישתלב במסגרת גמילה כפי שהוצע בדו"ח שירות המבחן שנמסר לבית משפט השלום. השניה, טענת הפליה בינו לבין שלושה אחרים שמכרו אף הם סמים לסוכן ושוחררו ממעצר במסגרת חלופת מעצר.

טענותיו של הסנגור אינן יכולות להתקבל.

אשר לתוכנית גמילה, העורר לא התחיל בכזו. ההצעה בדו"ח שרות המבחן הראשון מדברת בתקופה של בדיקות שבה יהיה צורך לעשות סידורים להבאת העורר מן המעצר לשם עריכת הבדיקות ובהמשך, אם יתקבל לתוכנית גמילה, יימצא הוא באשפוזית שהיציאה ממנה היא חופשית וכל זאת מבלי שהשירות יכול לומר דברים של ממש על סיכויי הגמילה. בדו"ח שהוגש לנו כהשלמה, דברי השירות מהוססים יותר ואין בהם הערכה של מידת כוחותיו ומסוגלותו הנפשית של העורר לעבור תהליך גמילה בשלב זה של חייו.

הנכונות לעבור תהליך גמילה מצידו של המבקש להשתחרר ממעצר, גם אם כנה היא, אינה מהווה עילה מספקת לשחררו מן המעצר. היא יכולה להישקל בין יתר השיקולים לעניין חלופת מעצר ובמקרה זה אין היא פועלת לטובת שחרורו של העורר ממעצר. העורר הוא בעל הרשעות קודמות. הוא סיים לא מכבר ריצוי של מאסר בפועל בגין ביצוע עבירה של ניסיון לשוד מזוין. בעת ביצוע העבירות הנוכחיות הוא היה אסיר ברשיון ועונש מאסר על תנאי על עבירת סמים היה תלוי ועומד נגדו. בעבר, לאחר ששוחרר מן הכלא, נמנע הוא מלפנות ביוזמתו לקבל סיוע בטיפול גמילה.

במצב דברים זה, לא מצאתי פגם בהחלטותיהם המנומקות והמפורטות של שופטי בית משפט השלום והמחוזי שהורו על מעצרו של המערער עד תום ההליכים בלא חלופת מעצר.

אשר להפליה בינו לבין האחרים, נראה, כי שני דברים עומדים לרעתו: האחד, העובדה שהוא מכר סם קשה מסוג קוקאין ואילו האחרים מכרו סמים קלים יותר. והשני, העובדה שהוא מכר את הסם כשהיה אסיר ברשיון. העובדה שמכר את הסכם לסוכן שנטל חלק פעיל בביצוע העסקה, תוכל לעמוד לו לעניין העונש ולא לעניין בו אנו דנים.

הערר נדחה.