בש"פ 4716/97 שלמה חולי נ. מדינת ישראל

1.בערר זה לא מצאתי כל ממש.

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סם מסוכן ועשיית עסקה בסם. בכתב-האישום נטען כי העורר קשר קשר עם יוסף סבן ואדריאן דווידסקו לייבא 5 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין מקולומביה לישראל. לפי כתב-האישום נתן העורר לסבן ולדווידסקו 60,000$ על-מנת שיטוסו לקולומביה, יקנו שם את הסם ויביאו אותו לישראל. ואכן, השניים טסו לקולומביה וקנו את הסם. ביום 31.1.97 נלכד דווידסקו כאשר חזר ארצה מבוגוטה שבקולומביה כשברשותו קוקאין במשקל נטו של 4.683 ק"ג.

2.כתב-האישום מושתת על עדויות סבן ודווידסקו. סבן, שנעצר בחשד לביצוע עבירת סמים אחרת, סיפר על חלקו של העורר כמפורט בכתב-האישום. או אז, הסכים גם דווידסקו, אשר במשך שנה סירב למסור מידע, להודות כי העסקה מומנה על-ידי העורר, אלא שלגרסתו, העורר לא ידע מה יעשה בכסף וציפה אך לרווחים.

בית-המשפט המחוזי נענה לבקשת המדינה לעצור את העורר עד תום הליכי המשפט לאחר שמצא כי הראיות הנ"ל מספיקות למעצר.

מכאן הערר.

3.העורר טוען כי לנוכח הסתירות הרבות בדברי סבן, העובדה ששימש כמודיע משטרתי במשך שנים וכן מסירת ההודעה על חלקו של העורר זמן רב אחרי ביצוע העבירה, מכרסמים בעוצמה הלכאורית של עדותו, שהיא עדות יחידה. עוד טוען העורר כי דבריו גם נסתרים על-ידי דווידסקו, שחזר וטען כי העורר לא ידע דבר על העסקה.

4.טענות אלה אינן נראות לי. אך מובן הוא, שסבן גילה את שמו של העורר ואף הפליל את עצמו כאשר נלכד ונחקר, ואילו הסתירות עליהן הצביעו הסניגורים אין בכוחן בהליך זה, כדי לפגוע בסיכוי הסביר להרשעה העולה מתוך דברים ברורים בעדות. זאת ועוד, עדות סבן אינה עומדת לבדה והיא נתמכת ומתחזקת בדברי דווידסקו, שהגם שרצה להגן על העורר, הודה כי הוא היה מממן העסקה.

מסקנתי היא, איפוא, כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה מספיקה למעצר.

5.לחלופין טען הסניגור, כי העורר לאחר ריצוי עונש מאסר של 7 שנים, שיקם עצמו, נשוי ואב לילדים. בנסיבות אלה, לטענתו, מן הדין לקבוע חלופת מעצר. ואולם, התקופה שחלפה בין השחרור ממאסר לבין ההסתבכות בעבירה - שנה וחצי בלבד - היא כה קצרה, עד שאין בכוחה להסיר את החשש שהעורר עלול לסכן את בטחון הציבור ולהמשיך בפעילות פלילית, אם ישוחרר ממעצרו.

הערר נדחה.