בש"פ 472/01 אמנון רוזן נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בביצוע עבירות-מין בקטין, שוחרר על-ידי בית-המשפט המחוזי בתנאים מגבילים, שבגדרם אמור היה להישאר במעצר-בית במקומות המרוחקים מן היישוב שבו הוא מתגורר.

ברם, העורר בודד בארץ, ולא נמצא לו מקום כזה. לבקשתי, בדק שירות-המבחן פעמיים חלופות-מעצר שהוצעו על-ידי העורר, אך לא מצא אותן הולמות.

בנסיבות אלה, אין מנוס אלא לדחות את הערר. עם זאת, ברי, ולכך גם מסכימה המדינה, כי אם תימצא לעורר חלופת-מעצר הולמת, יהיה מקום לשחררו בתנאים מגבילים, כפי שאמנם הורה בית-המשפט המחוזי. העורר יוכל, איפוא, לפנות בבקשה לעיון חוזר לבית-המשפט המחוזי, אם תהיה בידיו הצעה לחלופת-מעצר, אף אם זו תהיה במקום מגוריו, ובלבד ששירות-המבחן יקבע כי היא ראויה.

בגדר הבקשה לעיון חוזר יוכל העורר להציע גם חלופת-מעצר בפיקוחו של חברו, אהרון בן-דוד, אשר בשלב זה נמצא לא מתאים לפקח על העורר במסגרת חלופת-מעצר, וזאת מכיוון שהוברר כי לא יוכל לפקח באופן מלא על העורר. אך מובן הוא, כי אם יהיה האיש מוכן לקבל על עצמו לפקח באופן מלא על העורר, ניתן יהיה לראות אף בשהות העורר באכסניה שבפיקוחו משום חלופת-מעצר ראויה, וזאת לאחר שמיעת עמדת המדינה לעניין זה.

הערר נדחה.