בש"פ 4723/07 אלכס אשורוב נ. מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

1.

המבקש הורשע בבית משפט השלום קריות – לאחר שמיעת הוכחות - בעבירה של התחזות לרופא שיניים, עבירה על פי סעיפים 52 ו-53 לפקודת רופאי השניים [נוסח חדש] התשל"ט – 1979. על המבקש נגזר קנס כספי בסך 4,000 ₪, אשר ישולם בעשרה תשלומים, או 40 ימי מאסר תחתיו. בנוסף נגזר על המבקש מאסר מותנה לתקופה של עשרה חודשים. עוד חויב המבקש בתשלום פיצוי למתלונן בסך 7,000 ₪, אשר ישולמו בשבעה תשלומים חודשיים. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה, על כל חלקיו. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בקביעות מהימנות ובממצאים עובדתיים של בית משפט השלום, אשר דחה את גרסתו של המבקש. לעניין גזר הדין ציין בית המשפט המחוזי כי העונש שהוטל על המבקש הוא עונש מקל ביחס לחומרת העבירה וביחס לפוטנציאל הנזק הטמון בביצוע עבירות מסוג זה.

2.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 25.1.2007, במעמד הצדדים. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 29.5.2007. המבקש טוען כי פנה לסנגוריה הציבורית וכעבור חודשיים סורבה בקשתו לייצוג. התשובה שקיבל היא כי רק בית המשפט יוכל למנות לו סנגור. המבקש מוסיף טענות בדבר מצבו הרפואי הלקוי ומצבו הנפשי הקשה, המקשים עליו בטיפול בענייניו. המשיבה מתנגדת להארכת המועד המבוקשת. היא סבורה כי סיכויי המבקש לקבל רשות ערעור קלושים, שכן כל טענותיו נוגעות לממצאים שנקבעו ולעונש שהוטל עליו, ואין הוא מעלה בבקשה כל עניין ציבורי אשר יצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. המשיבה מציינת כי גם הערעור לבית המשפט המחוזי הוגש באיחור ניכר, מנימוקים דומים. לבסוף מציינת המשיבה כי בית המשפט המחוזי הבהיר למבקש כי אין טעם לשוב ולפנות לסנגוריה הציבורית לאחר שפנייה קודמת נענתה בשלילה עקב אי עמידה בקריטריונים לזכאות לייצוג.

3.

כב' הרשמת ש' ליבוביץ אפשרה למבקש להשלים את בקשתו, על-ידי כך שיבהיר מתי הומצאו לו החלטותיה של סנגוריה הציבורית בדבר דחיית בקשתו לייצוג ומתי הומצאה לו החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את ערעורו בעניין זה. מן החומר שהגיש המבקש עולה כי ביום 19.4.2007 הובהר לו על ידי הסנגוריה הציבורית כי בקשתו לייצוג נדחית בשל סוג העבירה וחלוף הזמן להגשת בקשת רשות ערעור. יתר דבריו של המבקש בהשלמה הוקדשו לטיעונים כנגד עצם הרשעתו בדין.

4.

לאחר עיון בחומר שלפניי ובטענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מגלה טעם סביר למתן ארכה, גם על פי אמת המידה המקלה הנקוטה לעניין זה בהליכים פליליים. הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור ניכר, למעלה מארבעה חודשים ממתן פסק הדין במעמד המבקש. הסברו של המבקש לכך שלא פעל במהלך תקופה ארוכה להגשת הבקשה לרשות ערעור אינו מניח את הדעת. למבקש הובהר כי אין טעם בפנייה נוספת לסנגוריה הציבורית. יתרה מזו, חלף פרק זמן ניכר מאז נמסר למבקש פעם נוספת כי לא יקבל ייצוג מהסנגוריה הציבורית ועד להגשת הבקשה. לבקשה לא צורפו אישורים המעידים על נבצרות מהגשת ההליך במשך כל התקופה הארוכה מאז ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. לכך יש להוסיף כי, על פני הדברים, סיכויי ההליך קלושים. מ דובר בערעור "בגלגול שלישי" אשר אינו מעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים.

אי לכך, הבקשה נדחית.