בש"פ 4730/14 סיגלית אולשקר נ. מדינת ישראל

1.

כנגד המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של סירוב לבדיקת שכרות ונהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3), 64ד(א) ו-64ב(א1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], בכך שבתאריך 3.5.2014 סירבה לבקשת שוטר ליתן דגימת אויר נשוף. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לפסילת רשיונה של המבקשת עד לתום ההליכים, לאחר שרשיונה נפסל מינהלית למשך שלושים יום.

בהחלטתו מיום 27.5.2014 נעתר בית המשפט לתעבורה (כב' השופטת ל' שמיר-הירש ) באופן חלקי לבקשה, ופסל את רשיונה של המבקשת לפרק זמן קצוב של תשעים יום. על כך הגישה המבקשת ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שנדחה בהחלטה מיום 22.6.2014 (כב' השופטת ט' חיימוביץ ).

2.

על כך נסבה בקשת הרשות לערור שבפניי, בה נטען, בין היתר, כי לא היה מקום לסווג את תיקה של המבקשת כתיק תלת"ן (הכוונה לתיקים "אדומים" המקבלים קדימות בבירור עניינם – י"ע). עוד נטען, כי לא היה מקום לפסילה העולה על תקופת הפסילה המנהלית של 30 יום הקבועה בחוק וכי לא היה מקום להסתמך על בדיקת המאפיינים שנערכה למבקשת, מאחר שהמחוקק לא התיר עיכוב אקראי לצורך חקירה.

3.

על אף המחלצות העקרוניות שניסתה המבקשת לשוות לבקשתה, ענייננו במקרה פרטני ולא שוכנעתי כי לפנינו מקרה מיוחד של עיוות דין המצדיק בירור בגלגול שלישי (השוו אך לאחרונה החלטתו של כבוד השופט הנדל בבש"פ 4438/14 יצחק נאג'י נ' מדינת ישראל (7.7.2014)).

4.

בית המשפט לתעבורה עמד על כך שהמבקשת לא הצליחה בבדיקת הנשיפון למרות מספר נסיונות נשיפה; המבקשת נכשלה בבדיקת הינשוף (ולא נעלם מעיניי כי לא ניתנו לה שלוש הזדמנויות נשיפה כמתחייב); מדו"ח המאפיינים עולה כי המבקשת התנדנדה, לא הצליחה להצמיד עקב לצד אגודל לאורך הבדיקה, נדף ממנה ריח של אלכוהול וההתרשמות הכללית הייתה כי היא תחת השפעת אלכוהול; ברכבה של המבקשת נמצאו מספר פחיות בירה. למבקשת רשיון נהיגה משנת 1983 ולחובתה 35 הרשעות קודמות, לרבות עבירות מהירות, סטייה מנתיב נסיעה ונהיגה באור אדום ברמזור.

ענייננו בקביעות לכאוריות על פי הראיות הלכאוריות שעמדו בפני ערכאות קמא. מה עוד שבית המשפט לתעבורה איזן בין טענות המבקשת לטענות המאשימה ופסל את רשיונה של המבקשת לתשעים יום, ולא עד לתום ההליכים כפי שנתבקש.

5.

בשולי הדברים אציין כי טענות המבקשת לגבי התנכלות השוטרים כלפיה וטענותיה כי דו"ח המאפיינים הוא כוזב, ראויים לבחינה ובדיקה מעמיקה. אולם כפי שציין בית משפט קמא, טענות אלה דינן להתברר בהליך העיקרי.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.