בש"פ 474/03 אלייב פדיל נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא-כדין, ונעצר עד תום הליכי המשפט. לפי כתב-האישום שדד הוא ארנקה של צעירה שעמדה לצאת את הארץ, באיומי סכין. בסך-הכל, על-פי הנטען, נטל ממנה 3,000 דולר ו-600 ש"ח.

העורר הכחיש בתוקף, כי הוא השודד, אלא שהאישום נגדו בוסס, בעיקרו, על זיהויו על-ידי הנשדדת במסדר תמונות, וראייה זו נתמכת גם בשיחות טלפון שהתנהלו מהטלפון הנייד שרשום על-שם העורר לידידה של המתלוננת, שבדירתו ביקרה לפני נסיעתה לשדה-התעופה בן-גוריון.

בית-המשפט המחוזי מצא ראיות אלה מספיקות והורה על מעצרו של העורר בשל המסוכנות העולה מעצם ביצוע העבירה.

בערר שבפניי חוזר העורר וטוען, כי הראיות שנאספו נגדו קלושות, וכי, על-כל-פנים, לנוכח עברו הנקי, שירותו בצה"ל ודרך חייו הנורמטיבית, ראוי הוא לשחררו בחלופת מעצר.

נראה לי, כי ניתן להיעתר לבקשה החלופית. התשתית הראייתית, על-פניה, נראית איתנה, ואולם דרך חייו של העורר, לפני המעשה נשוא הדיון, מצדיקה שחרורו בתנאים מגבילים.

העורר הוא בן 23, שירת שירות מלא בצה"ל, ומששוחרר עבד בעבודה קבועה. כאמור, עד לפרשה הנדונה לא הסתבך בפלילים.

שירות-המבחן, בתסקיר המעצר, חיווה דעתו, כי קיימת חלופת מעצר ראויה, שעיקרה מעצר-בית בבית-הורי העורר ובפיקוחם, וכן בפיקוח אחיו המתגורר בסמוך. חלופה זו נראתה לשירות-המבחן "מגובשת ובעלת תנאים מתאימים".

בנסיבות אלה, אני מקבלת את הערר, ומורה על שחרור העורר בתנאים הבאים:

1.הפקדת 5,000 ₪ במזומן, או בערבות בנקאית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו;

2.המצאת ערבות צד ג' על-סך 50,000 ש"ח, שתינתן על-ידי אביו של העורר – פרוידין אלייב;

3.הישארות במעצר-בית בבית-ההורים, בדרך הטייסים 118, בתל-אביב;

4.ניתן בזה צו עיכוב יציאת העורר מן הארץ. אם ברשות העורר דרכון או תעודת מסע, עליו להפקידם במזכירות הפלילית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

עד למילוי תנאים אלו, יישאר העורר במעצר.