בש"פ 4749/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע (כב' השופט נ' אבו-טהה ), בגדרה נקבע כי העורר ישהה במעצר בית בתנאים מגבילים.

להלן אביא בתמצית את הנתונים הרלבנטיים להכרעה.

2.

נגד העורר, קטין כבן 17, הוגש בתאריך 11.6.2012 כתב אישום, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות. על-פי עובדות כתב האישום, העורר ושותפו, אור אוחיון (להלן: אוחיון ), קשרו קשר לשדוד מספרה. בתאריך 23.2.2012, כך נטען, התפרצו העורר ואוחיון למספרה, בעת ששהו בה בעלת המספרה ושתי לקוחות. בסופו של מעשה, על-פי האמור בכתב האישום, לאחר שאוחיון פעל באלימות ואיים על בעלת המספרה כי יהרוג אותה – גנבו השניים מן המספרה תיק שהכיל סכום כולל של כ-40,000 ש"ח. אוחיון מסר לעורר סכום של 10,000 ש"ח משלל השוד, ואת היתרה לקח לעצמו.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי לנוער (להלן:

בית המשפט המחוזי ) בקשה לקביעת תנאים מגבילים לשחרורו של העורר.

הבקשה הוגשה לאחר שתוקפם של התנאים המגבילים שהוטלו על שחרורו של העורר הוארך על-פי הסכמת הצדדים עד לתאריך 11.06.2011, אך בקשה להארכה נוספת שהגישה המשיבה (זו הפעם, שלא בהסכמה) לבית משפט השלום – נדחתה. בית משפט השלום סבר, כי משהסתיימה חקירתו של העורר מחד גיסא, אך טרם הוגש נגדו כתב אישום מאידך גיסא – אין בסמכותו לקבל את הבקשה.

4.

בתאריך 12.6.2012 קיבל בית המשפט המחוזי הנכבד את בקשת המשיבה, והורה על שחרורו של העורר בערבות בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו ותחת פיקוחם, תוך שנאסר על העורר ליצור כל קשר עם מי מהמעורבים בפרשה מושא כתב האישום.

מכאן הערר שלפניי.

5.

טענתה המרכזית של באת כוחו של העורר היא כי כתב האישום והבקשה לקביעת תנאים מגבילים הוגשו טרם שניתנה לעורר ההזדמנות למצות את זכות הטיעון שלו במסגרת הליך של שימוע, בניגוד למסלול המותווה בסעיף 60א ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:

חסד"פ ). לטענתה , כתב האישום הוגש בעיתוי שבו הוגש מתוך מטרה יחידה לשוב ולהטיל תנאים מגבילים על שחרורו של העורר, וזאת על רקע החלטתו הנ"ל של בית משפט השלום. באת כוחו של העורר מדגישה כי במסגרת השימוע היא התכוונה להעלות טענות שונות, ובמיוחד בהקשר לבית המשפט שאליו יש להגיש את כתב האישום (לבית משפט השלום לנוער, ולא לבית המשפט המחוזי לנוער), טענות שעל-פני הדברים, לדבריה, אינן רלוונטיות עוד לאחר שכתב האישום הוגש.

6.

בדיון שנערך לפני הביעה באת כוחה של המשיבה נכונות לקיים לעורר הליך של שימוע בדיעבד בהקדם האפשרי, שבמסגרתו יישקלו טענותיו של העורר גם באשר לערכאה שאליה הוגש כתב האישום. באת כוחו של העורר סירבה להיענות להצעה זו, וביקשה לעמוד על הערר, ולפיכך הנני נדרש לפסוק בו.

דיון והכרעה

7.

סעיף 60א ל חוק סדר הדין הפלילי

מטיל על רשות התביעה חובת יידוע, שנועדה, בין היתר, לאפשר לחשוד בעבירות מסוג פשע לבקש, במסגרת הליך של שימוע, לשכנע כי אין להעמידו לדין, או שראוי להימנע מלהגיש כתב אישום נגדו בעבירה פלונית.

במקרה דנן, אכן חל עיכוב בעריכת השימוע, והמשיבה בחרה לעשות שימוש בסמכות המוקנית לה בס"ק 60א(ה) לחסד"פ, ולהגיש נגד העורר כתב-אישום, טרם שנערך לו הליך של שימוע. אמנם, אין זה סדר הדברים הרצוי, שכן לא בכדי הורה המחוקק על מתן זכות טיעון לאדם הנחשד בעבירה בעודו במעמד של חשוד, ולא של נאשם. ואולם, בנסיבות המקרה, גם אם יש ממש בהשגות שהעלתה באת כוחו של העורר בדבר אופן התנהלותה של המשיבה בענין זה, הרי שנראה כי באמצעות שיתוף פעולה מצד שני הצדדים, בשלבים שונים של ההליכים הקודמים ובמסגרת המגעים שהתנהלו בין באי כוחם – ניתן היה להביא לכך שלא יהיה צורך בשימוש בסמכות שעל-פי סעיף 60א(ה) לחסד"פ, ולקיים את השימוע על-פי סדר הדברים הרצוי. עם זאת, ראוי להדגיש כי חרף הפגמים שנפלו פה במכלול (בין היתר, נוכח העובדה כי מכתב היידוע שנשלח לעורר לא הגיע לידיו, ככל הנראה בשל טעות בכתובת, כפי שנרשמה על-גבי המכתב) – אין חולק כי תכליתה של חובת היידוע הושגה כאן, שכן העורר ובאת כוחו עמדו בקשר שוטף עם רשויות התביעה.

בשים לב לכל הנ"ל – חוששני כי אין בפגמים שנתגלו בהתנהלות המשיבה כדי להצדיק בשלב זה את הסרת התנאים המגבילים שהושתו על שחרורו של העורר. הדברים נאמרים בין היתר גם בשים לב לעובדה כי תסקיר מעצר בעניינו של העורר אמור להיות מוגש מחר לבית המשפט המחוזי הנכבד, אשר יקיים דיון נוסף בעניינו של העורר – ובמסגרת זו צפויים להתברר ממילא נתונים רלוונטיים ביחס לשאלת תנאי שחרורו בערבות של העורר.

8.

נוכח כל האמור לעיל – הערר נדחה, באופן שהתנאים המגבילים שהוטלו על שחרורו של העורר, כפי שפורטו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, יוותרו בעינם, ובית המשפט המחוזי הנכבד יידרש שוב למכלול בעקבות הדיון שאמור להתקיים בפניו מחר, בגדרו הוא יחליט – כטוב בעיניו.