בש"פ 4750/15 חיים הירשמן נ. מדינת ישראל

ענייננו בבקשה ליציאה לחו"ל. כנגד המבקש תלוי ועומד כתב אישום חמור, המייחס לו עבירות כלכליות בהיקפים נרחבים, שבמסגרתו הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ.

בשבוע הבא אמור להיפתח המשפט. הגם שהדיון הקבוע ל – 16.7.15 הוא דיון מקדמי.

אין בדעתי להכביר מלים על כך שיציאה לחו"ל היא זכות יסוד על פי סעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובעניין זה קיימת פסיקה למכביר. יחד עם זאת, מקום בו תלוי ועומד כנגד פלוני כתב אישום, הרי שכבר אין מדובר בזכות מוקנית וענייננו במערכת איזונים ו"מקבילית כוחות" בנסיבות של כל מקרה ומקרה.

אחד השיקולים הצריכים לעניין, לאו דווקא השיקול העיקרי, הוא הסיבה בגינה מבקש הנאשם לצאת לחו"ל בעוד ההליך תלוי ועומד. במקרה דנן, ולאחר בירור, מתברר כי מדובר במסיבת בר מצוה של בן של חבר של המבקש. רק במהלך הדיון התברר כי היציאה היא ללונדון.

המבקש אף רתם את הסוסים לפני העגלה, הזמין כרטיס טיסה וקבע מועד ליציאה עוד לפני שקיבל אישור בית משפט, שמא אף לפני שפנה בבקשה לבית המשפט.

בהקשר זה אציין כי הבקשה הוגשה גם בשיהוי, מה שמכניס את בית המשפט לסד זמנים. כך, לדוגמה, טענה עיקרית בפי המבקש היא, שלא נערך דיון בבית המשפט קמא. במצב הדברים הרגיל, יתכן כי היה מקום להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא ובכך לחסוך דיון "דה-נובו" בערכאה זו.

ברם, הטיסה קבועה למחר.

אף לא למותר לציין, כי רק לאחר שנדחתה בקשתו הראשונה של המבקש, הוא טרח וביקש פטור מהתייצבות לדיון הקבוע ל – 16.7.15.

התמונה העולה מהמכלול היא, שהמבקש דש בעקביו בצו העיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגדו. הוא סבור כנראה כי מדובר בתוכנית כבקשתך, ברצותו יוצא, ברצותו מגיש ברגע האחרון בקשות - ומבלי להקל ראש בחגיגות בר מצוה של חברים -

למטרה שאינה חיונית במיוחד.

בהתחשב בכל האמור לעיל, בהתחשב בכך שהמשפט עומד לצאת לדרכו מחד, ובאי חיוניות הנסיעה מאידך, ובהתחשב באופן ובדרך שהוגשה הבקשה – בהתחשב בכל אלה, אני דוחה את הערר.